יום שלישי, 29 באוקטובר 2013

על מה הזהר הקדוש מדבר?

"ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו עם עגלות פרעה לאביהם, עד חזרתם למצרים, יוליד עשרה בנים. כי האמת הוא, שאין הזהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות הם למעלה מזמן ומקום, כמו שבארתי בספרי תלמוד עשר הספירות." 

הזהר הקדוש, פרשת ויצא, אות קלט.

יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

תיקון רק בעבודה תמידית

" אבל אל תדמה שמעתה תוכל כבר לתקן את כל חסרונותיך ותתעלה אף בלא עבודה. לא תטעה טעות מגונה כזו, כי בלא עבודה אפשר רק לרקב בקבר, ולא יותר, אבל להתתקן ולהיות ישראל עבד ה' יכולים רק בעבודה. ולא עבודה פעמית ובאקראי, פעם עובד ופעם עוזב, אלא בעבודה תמידית. ובכל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, אסור לך להסיח דעתך ממך ומעבודתך"

האדמו"ר מפיאסצנה, חובת התלמידים, עמוד צב

יום רביעי, 9 באוקטובר 2013

כשיש על מי לסמוך....מרשל עצמו וסומך על זולתו

" חק הוא ברוח האדם שכשיש לו על מי לסמוך,  מרשל הוא עצמו וסומך על זולתו, וכן הנער אף אם אינו מסרב, מתרשל הוא בחשבו שאביו ומלמדו יעשו בעדו את הכל, וכשישכיל לדעת שהחוב עליו, ורק הוא בעצמו המדריך והמחנך, יתאמץ ולא יתרשל..."

האדמו"ר מפיסצנה, חובת התלמידים, עמוד כא'

יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

מות קדושים

" יום ד' בחודש מר- חשון שנת תש"ד, הוא היום המר והנמהר בו עלה רבינו הקדוש האדמו"ר מפיאסצנה ברכב אש השמימה, על מוקד משרפות הכבשן, ואותו יום עלה הכורת על חסידות פיסצנה.

מר ביותר היה אותו יום שכן עוד קדושים וצדיקים עלו השמימה באותו רכב אש

נגדע הארז בלבנון, רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, ומליוני נפשות טהורות זכות וטריות מקבלות את פניו. השם יקום דמם."

מתוך תולדות חייו ופטירתו של האדמו"ר מפיסצנה, חובת התלמידים, עמוד רצד

תפקיד המחנך

" אבל המחנך שרוצה לגלות את נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה שתבער באש של מעלה למרום וקדוש, וכולו אף כוחות גופו בקדושה יתגדלו לתורת ה' ישתוקקו, מוכרח הוא להרכין את עצמו אל התלמיד והמתחנך על ידו, ולחדור אל תוך קטנותו ונמיכיותו, עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אף נעלמה, להוציאה, להצמיחה ולגדלה."

האדמו"ר מפיאצסנה, חובת התלמידים, עמוד ט'

חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה

" וכשנאמרה תיבה זו על חינוך הבנים, אז הכוונה היא לגדל ולפתח את טבעו והכשרתו של הילד שנמצאה בו במידה קטנה או בכח ובהעלם לבד, ולגלותה. וכיו שאיש הישראלי עוד בילדותו רוח ה'  נשמת שדי טמונה וגנוזה בו, צריכים לגדל ולחנך אותו להוציאה לגלותה ולהפריחה, והיה ליהודי נאמן עובד את ה', ובתורתו מעצמו יחפץ, ומדרכו גם כי יזקין לא יסור, ואילו המצווה אפילו המרגיל, אינו בטוח שהבן או התלמיד המצווה והמתרגל יעשה כמצוותו גם כשיגדל ויהיה ברשות עצמו. ועל זה ציווה שלמה המלך: "חנך לנער" וכו', תחנכו, אל קרבו תחדור, ואת קדושת הישראל אשר בו בהעלם, תגלה, ורק אז "גם כי יזקין לא יסור ממנה"..."


האדמו"ר מפיאצסנה, חובת התלמידים, עמוד ח'

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

לידה מחדש

"כי זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע, דומה שעוזב את כל המצבים שהיה חי בהם, ועכשיו הא מניח  ועוזב את הכל, ונכנס לתחום שאף פעם לא היה נמצא בו, ומשום זה הוא צריך לעבור בחינת עיבור וירחי לידה, עד שתהיה לו היכולת לקנות תכונות חדשות, שהן זרות לרוחו שקיבל מיום הולדו עד עכשיו."


מאמרי רב"ש, תשמ"ו, מאמר כב'

חשיבות הבוקר

עיקר היום הוא הראשית וההתחלה, ולכן ראוי שיקדיש ראשית היום בעמדו בבוקר לעבודת השי''ת. וגם מחשבתו הראשונה תהיה לחשוב בגדלות הבורא יתברך, ובחסדו שעשה לו במה שהחזיר לו נשמתו. וגם הליכה ראשונה שלו תהיה לעבודת השי''ת, והדיבור הראשון יהיה בדברי תורה ותפלה, ועשייה ראשונה תהיה לשם השי''ת, ואז הכל נגרר אחר ההתחלה.

קיצור ילקוט יוסף, הלכות השכמת הבוקר, סימן א', הלכה י'

מהי הכוונה בזה שאומרים שהאדם צריך לכסות את הראש ולסגור את העינים בתפילה

הנה ידוע שראש נקרא השכל של האדם, וכמו כן העינים נקראים בחינת השכל, כמ"ש "עיני העדה", 

שפירושן חכמי העדה. וענין כיסוי וסגירה פירושו – שלא להסתכל על השכל, מה שהשכל אומר לו.

דהיינו כשהאדם עומד בתפלה, הוא צריך להאמין כאילו הוא עומד בפני המלך, והגם שהוא לא מרגיש את המלך, הוא צריך להתפלל שהקב"ה יתן לו כח אמונה, שירגיש שהוא עומד בפני המלך.

זאת אומרת שהוא רוצה כח אמונה שיהא דומה ממש לבחינת ידיעה, היינו שהגוף יתפעל מהאמונה שהוא מאמין, כאילו היה רואה את המלך, והיה מתפעל מהמלך

מאמרי רב"ש, תשמ"ו, מאמר לב

יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

עת לעשות


עת לעשות
זה זמן רב אשר מוסר כליותי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו הכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם כראוי, באופים וצביונם האמיתי.
ולפנים בישראל, בטרם שנתגלתה בעולם מלאכת הדפוס, לא היו בקרבנו ספרים מזויפים בענינים הנוגעים לנשמת היהדות וכו', משום שכמעט לא היה בקרבנו מחבר בלתי אחראי על דבריו, וזאת מטעם פשוט, כי הנה אדם בלתי אחראי על פי רוב איננו מהמפורסמים, לפיכך אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו, כי לא ישלמו לו שכר טרחתו אשר עלה כרגיל סכום חשוב, ונמצא שהיה משפטו חרוץ מאליו להאבד מתוך הקהל. ובעת ההיא גם יודעי דבר לא היה להם שום ענין ותביעה לחבר ספרים מהסוג הנ"ל משום שהידיעות הללו אינן נחוצות להמון העם, אלא להיפך היה להם ענין להסתיר הדבר בחדרי חדרים, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר", כי נצטוינו להסתיר את נשמת התורה והעבודה מאותם שאינם צריכים לה או אינם כדאים לה, ולא לזלזל בה ולהציגה בחלונות ראוה לעומת תאותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות, כי כן כבוד אלקים מחייב אותנו.
אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשטה בעולם ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם ונתמעט המחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם לעשות ספרים ככל אות נפשם לפרנסה ולכבוד וכדומה, ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.
ומהעת ההיא התחילו להתרבות הספרים גם מן הסוג האמור לעיל, אשר בלי שום לימוד וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים שיש להם שייכות לסוג הזה, הולכים מחבריהם ומוציאים סברות מדמם ובשרם עצמם ומכל בוקי סריקי, ותולין הדברים ברומו של עולם לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להזהר גם אין להם דרך לידע זאת, אשר מביאים לדורות דעות משובשות, ובתמורת תאוותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות.
ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה, כי גם תקעו את צפורניהם בחכמת הקבלה, מבלי לשים לב אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עזקאות עד היום הזה, עד אשר אין יוצא ובא בתוכה להבין אף מלה אחת במשמעותה הראויה ואין צריך לומר איזה קשר בין מלה אחת לחברתה, כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום אין בהם זולת רמזים דקים, אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך. והנה גם "שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה" ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר אשר עושים שם מטעמים כאלה שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם.
ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות, שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל להורות לצבור איזה ספר ראוי להגות בו ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו משום שמלא דברי הזיה ח"ו, וכדי בזיון וקצף. כי עד עתה היתה מלאכת הבירור הזאת מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות, ועתה נבערים יתעללו בה.
ולפיכך נשתבשה מאד דעת הצבור בתפיסת הענינים האלה, ועוד נוסף כי נוצרה אוירה של קלות דעת וכל אחד חושב לעצמו אשר די לו בסקירה אחת בשעת הפנאי להתבונן ולבקר בדברים נשגבים אלו, ועוברים ביעף על כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות בטיסה אחת כמו המלאך הנודע, ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו.
ואלה הן הסיבות שהוציאו אותי מחוץ לגדרי, והחלטתי כי עת לעשות לה' ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעת לסוג האמור ולהפיצו בקרב העם.

בעל הסולם, מאמר עת לעשות 

טענות המרגלים

"היינו שבאה לאדם טענת המרגלים, שראו שאין כדאי להכנס לתוך העבודה, בכדי להגיע לארץ הקדושה שהיא ארץ ישראל , משום ב' טעמים:
א. מה ירויח הרצון לקבל אם ילך על דרך המסילה המגיעה רק להמלך? הלא את עבודתו הוא משקיע רק עבור ה', והרצון לקבל לא ירויח אלא יפסיד, ורק הרצון להשפיטע ירויח, ומה יהיה להרצון לקבל שהוא עיקר הנברא?
ב. אפילו נגיד שכן כדאי להיות משמש את המלך, שזה מביא תענוג גדול, אבל בטח לא כל אדם מוכשר לזה, כי ודאי לה צריכים תנאים מיוחדים, שזה דווקא לאנשים שנולדו עם כשרונות גדולים, אמיצי לב,  שיכולים להתגבר על כל המכשולים שישנם בית שרוצים להתקרב לקדושה"
מאמרי רב"ש , תשמ"ו, עמוד קפג

יום שני, 23 בספטמבר 2013

מהות התפילה

"....אבל רק איש בער ולא ידע, יכול לחלל כל כך את התפילה ולחשבה רק לצורך הדאגות, ולולי הצטרכיותיו לא היה מתפלל חס ושלום. כי באמת התפילה בעצמה, בתקרבות הלב והשתפכות הנפש לה' בתפילה, זו היא עיקר אשר בתפילה."
האדמו"ר מפיאצסנה, חובת התלמידים, עמוד פד

יום שני, 16 בספטמבר 2013

חשיבות הפרטים המגלים לנו את האור

" כי אין לך  דבר בעולם הזה שלא יהיה לו שורש חשוב למעלה, ומכל שכן לחם    (הפרטים שמגלים אור בעולם), שבו תלויים חייו של האדם, הרי יש לו שורש חשוב מאוד למעלה, ולפיכך המזלזל בלחמו גורם פגם בשורש חייו למעלה. וזה מובן לכל אדם רק בסעודה שיש בה שביעה הנותנת לו חיים. אמנם בלחם ופרורין שאין בהם אלא כזית, יש בני אדם המזלזלים בהם וזורקים אותם, משום שאין בהם בחינת שביעה, אמנם כיון שהחמירו חז"ל לברך ברכת המזון, וגם על כזית ( זית = הלא לשמה), על כן יש להחשיבם כמו סעודה שיש בה שביעה, ואסור לזלזל בהם. והמזלזל בהם גורם רעה לעצמו."

הקדמת ספר הזוהר, עמוד רלח, פירוש הסולם

עצה לטיהור הנפש

"....ומה העצה לזה ואיך מטהרים גם את הנפש, לימוד רב ותחבולות שונות בעבודה נחוצות לזה. והשם ירחם ויזכני להאריך מזה במקום אחר, כאשר עם לבבנו. אבל ראשית כל העצות ויסוד כל התחבולות היא שבעצמך תדרוש ותחפוץ לטכס לך עצה. כי האיש המרגיל את נפשו שתהיה נהנית רק מן הצדקה, סופו שמביאה לידי התרשלות ועצלות כזו עד שאפילו עם הנדבות שמקבלת, לא תעשה מאומה ותלאה להשיבן אל פיו."

האדמו"ר מפיאסצנה, צו וזרוז, עמוד שכו'

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

השמחה והשחוק בעולם

זוהר בסולם, פרשת תולדות, אות מ:

Inline image 1

סדר יום

"וסדר היום צריך להיות – או כל יום לסדר לעצמו סדר, או כל שבוע, או כל חדש, כל אחד לפי הרגשתו, אבל לא לשנות באמצע הסדרים שסידר כל אחד לעצמו. ואם באמצע הסדרים הוא רוצה לשנות, משום שהגוף בא אליו ונותן לו להבין: "בשבילך יותר כדאי לעשות סדר אחר מכפי שסידרת לעצמך", אז צריכים להשיב להגוף: "לי יש סדר! ואם למשל עשיתי לי סדר של שבוע, כשאגמור את השבוע ואתחיל לעשות סדר חדש, אז תבוא אלי ותגיד לי לעשות סדר אחר מכפי שאני רוצה לסדר, אבל באמצע הסדר אין לי לשנות".

מאמרי רב"ש, תשמ"ו, מאמר ב'

על מה מותר לבקש

"ויש כלל אם האדם מבקש מה' איזה דבר, הבקשה צריכה להיות מעומק הלב, שפירושו שהאדם ירגיש חסרון מתוך הלב ולא מן השפה ולחוץ!? כי בזמן שהאדם מבקש דבר של מותרות, היינו דבר שיכולים לחיות בלעדיו, אף אחד אינו מרחם עליו בזמן שצועק ובוכה על מה שאין לו דבר זה, שיש הרבה אנשים שאין להם אותו. והגם שהוא צועק ובוכה שיתנו לו את זה, אבל זה לא מקובל בעולם שיהיה אנשים שירחמו עליו. אלא בזמן שהאדם צועק ובוכה על חסרון של דבר שאין לו, אבל לכלל העולם יש להם דבר זה, אז כשהוא צועק ובוכה שירחמו עליו שומעים לו, וכל אחד ואחד שיכול לעזור לו משתדל לעזור לו."
מאמרי רב"ש תשמ"ו, מאמר ב'

יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

אם השם גמר את מלאכתו מה נשאר לנו לעשות?

שואל הזוהר: "אם באמת גמר את מלאכתו הנרצה, א"כ לא ברא לנו כלום לעשות, כי הכול כבר עשה וגמר מעצמו"
ועונה הזוהר:
" אלא הסוד  הוא שהשי"ת עשה את כל הברורים וגמר את כל המלאכות, באופן שתהיה לנו האפשרות  לעשות,  דהיינו שנוכל לעשות לגמור אותם על ידי העבודה שלנו בתורה ומצוות."
הקדמת ספר הזהר, אות רמח

יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

חובת האדם

מתוך חובת התלמידים, עמוד לה'

"...על כל אחד מכם החוב מוטל לגלות מקרבו את נשמת ישראל ולעשות את עצמו לעמוד, אשר בית ישראל ישען עליו, אין בכם אף אחד אשר יוכל לפטור את עצמו מהאחריות הזאת"

האדמו"ר מפיאסצנה

עיקר הידיעה

מתוך  חובת התלמידים, עמוד כב' :

" ...וכי מפני שאין שכל לבן להבין מדוע רוצה הוא לנשק את אביו בשפתיו, האם לכן אין הנשיקה ברורה וידועה לו, אדרבא, זאת היא עיקר הידיעה, לבו משתוקק לנשק את אביו, וזאת היא בטוחה מכל השכליות שבעולם"

האדמו"ר מפיאסצנה

למה יש נגעים בנפש?

מתוך חובת התלמידים, עמוד יז':

"על פי רוב נגע פנימי זה בנפש, בא מן ישות והתנגדות הנזכרים לעיל, כיון שנעשה יש בפני עצמו, והתנגדות אף שנאה מבצבצת בקרבו נגד אביו, רבותיו ומחנכיו, לא רק נגדם מתעוררת התנגדותו, רק אל אשר יורו אותו ועל כל התנהגותם ודרכם דרך הקדש, מתחיל להסתכל בשאט נפש ושנאה."

האדמו"ר מפיאסצנה



התעוררות האהבה

"אלא וודאי, התעוררות האהבה של הזכר אל הנוקבא, אינה אלא מקו שמאל, שכתוב, שמאלו תחת לראשי. וחשך שהוא קו השמאל. ולילה, שהיא הנוקבא, כאחד הם, כי השמאל מעורר תמיד האהבה אל הנוקבא ואוחז בה, ועל כן אע"פ שאברהם אהב את שרה, לא כתוב ויאהבה, אלא ביצחק בלבד, להיותו קו שמאל דז"א"

זוהר חיי שרה, אות רנב

יום שני, 9 בספטמבר 2013

לימוד מאמרי רבש תשמו



רצון סיבה ויגיעה

"...וצריך לדעת, כי כל דבר שרוצים לעשות, מוכרחה להיות סיבה, שמחייבת אותו לעשות את הדבר, וכפי חשיבות הסיבה, כך הוא מסוגל לתת יגיעה, בכדי להשיג את מבוקשו..."
מאמר א'

עזרה מעם השם


ונותן הרב"ש משל על  2אנשים האחד עומד עם שק משא על הארץ ומבקש עזרה מאנשים. והשני עומד עם שקו על כתפו שכבר כמעט ונופל ממנו ומבקש עזרה. הרי מיד באים ועוזרים לו, אך לראשון לא עוזרים. ואותו דבר בעבודת השם, כאשר אדם יושב ומצפה מתי השם יעזור לו לעשות עבודה, דהיינו ששקו על הארץ, אז לא עוזרים לו. אולם אם ילך בדרך אחרת, דהיינו שיתחיל את העבודה בעצמו ולא יחכה שהשם יעזור לו, כמו נחשון בן עמינדב שנכנס לים והגיעו המים עד צוארו, רק אז יכול לצעוק לעזרה לאחר שעשה כל שביכולתו. ולכן צריך האדם להגיע ממש כמעט עד כלות כוחותיו   )לא הפיזיים, אלא הנפשיים.( ואומר  "אני כבר לא יכול יותר לעשות עבודה מצידי, אני צריך שהוא יעזור לי" אך לא מדובר על אנשים תאוותנים ועצלנים שמבקשים שהקב"ה יעשה את העבודה בשבילם, כי הרי הרבה פעמים יש להם זמן והם מבזבזים אותו, ויש להם תירוצים רבים. אלא האדם צריך לעשות אצלו בדיקה, האם עשיתי כל שביכולתי.


כח ההשפעה ומיתת אהרון
וכח השפעה קבלו מאהרן הכהן, שהוא מידת החסד, והיו דבוקים בו. לכן הם היו תחת שליטתו. לכן כשמת אהרן, נאבד לו הכח של השפעה, ואז התחילה המלחמה  של קבלה עצמית (שזה נקרא שנלחמו בכנענים)  שהגוף כבר מצא בו מקום להתווכח עמו. 


האדמו"ר מפיאצסנה


ממה האדם ירא?

"ואם יש להאדם מורא מפני דבר אחר חוץ מהקב"ה, הוא מעורר עליו מלכות דמידת הדין הבלתי ממותקת בבינה" 
הזהר הקדוש, פירוש הסולם, חיי שרה, אות רלז

יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

ידינו לא שפכו

"ואם כן אנחנו,...., אין אנחנו יכולים לומר במנוחת נפש: ידינו לא שפכו את הדם הזה של נשמות ישראל לבאר שחת."
האדמו"ר מפיאסצנה, חובת התלמידים, עמוד יד'

יום ראשון, 1 בספטמבר 2013

שלבי העבודה

"היה רוצה, היה מחליט, והיה מאמין בכח הישראלי אשר בך ובעבודתך, ותראה אם גם אתה לא תתקדש וככוכב מאיר לא תאיר"
חובת התלמידים, עמוד קנד

יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

שורש הרע

"רעת כל רעה היא, ההצטדקות שהאיש צדיק בעיניו....
סיבתה היא העדר ההסתכלות, שאין האיש מסתכל בעצמו על עצמו. ועוד גרוע מזה הוא, כשאינו דורש גדליות מעצמו, ומתברך בלבבו לאמר: כבר הסתכלתי בקרבי ולא מצאתי שום עבירה חמורה בי ודי לי."

האדמו"ר מפיאצסנה, חובת התלמידים, עמוד קמז

מי אתה?

זכור שאתה מצבאותיו של הקדוש ברוך הוא ואת גדלותו בראשית פתיחת עיניך עלחך להכריז ואת אדון עולם על העולם להמליך, ובאמרך אדון עולם הוי מדיק ומתפעל מכל תיבה שבו
חובת התלמידים, עמוד קמד
האדמו"ר מפיאצסנה

יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

קריאה לתלמידים מהאדמו"ר מפיאצסנה

ומעתה תלמידים ותיקים, לכו וכבשו את העולם לאביכם מלך הכבוד.
חובת התלמידים, עמוד קמב

אהבת חברים מהאדמו"ר מפיאצסנה

"מאוד מאוד הוו זהירים באהבת חברים. תלמיד בן עשיר לא יתגאה בעושרו ותלמיד בן עני לא יהא שפל בעיני עצמו בעניותו, כי כולכם בני ה' אתם, מלאכיו הטהורים אשר בארץ אתם. ובמידה שתתחברו יחד זה אל זה באהבה, ותצמדנה נפשותיכם יחד להיות אחת ממש, במידה זו גם ה' אליכם יתחבר. וכן להפך כל פגם וכל פירוד אשר ביניכם גורם לכם התרחקות והשלכה מה' חס ושלום."
 חובת התלמידים, עמוד קמו.

יום שני, 15 ביולי 2013

היחס בין הסתום לגלוי

מתוך זוהר וירא עם פירוש הסולם אות תנג':

משום שכל דבר שהוא סתום, הוא מגלה כל סתום, ולא יבוא מי שהוא מגולה, ויגלה מה שהוא סתום.

האדם נברא בכל רע ושפלות. כמ"ש, עייר פרא אדם יולד. וכל כליו שבגופו, דהיינו החושים והמידות ומכ"ש המחשבה, משמשים לו רק רע ואפסיות כל היום. והזוכה להדבק בו יתברך, אין השי"ת בורא לו כלים אחרים במקומם, שיהיו כדאים וראויים לקבל בתוכם שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם הכלים השפלים, שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי.

ולא עוד, אלא כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר, נעשו עתה לחשובים ביותר. כלומר, שמידת גילוים גדולה ביותר. עד שאם היה לו איזה כלי בגופו בלי שום חסרון, נעשה לו עתה כמו דבר מיותר, שאינו משמש לו כלום. ודומה לכלי עץ וחרס, שכל שחסרונו, דהיינו חקיקתו, גדול יותר, כן מידת קיבולו וחשיבותו גדולה יותר.

וכזה נוהג ג"כ בעולמות העליונים, שאין שום גילוי מושפע לעולם, אלא ע"י בחינות סתומות. ולפי שיעור הסתימות שבמדרגה, כן שיעור הגילויים שבה שמשפעת לעולם. ואם אין בה סתימה, לא תוכל להשפיע כלום. וזה סוד הו' של שם הויה, שהוא ז"א, שהמוחין שלו הם תמיד בחסדים מכוסים ונעלמים מהארת חכמה. וע"כ הוא מיועד לגלות גאולה השלימה, כמ"ש, ו' יוקים לה. כי לפי שיעור הסתימה והכיסוי שבו, כן יהיה לעתיד מידת גילויו. וה"ת דהויה, הנוקבא, שבה החסדים מתגלים, וכל בחינת גילוי חכמה שבעולמות רק ממנה באה, ולפי שאין בה סתימה, ע"כ לא תוכל לגלות מה שהוא סתום, דהיינו הגאולה. ואע"פ שיש סתימות גם בהנוקבא חוץ מזה, עם כל זה אינן מספיקות לגילוי הגדול הזה של גאולה השלמה, כי לפי גודל הגילוי כן מוכרח להיות מידת הסתימה.

יום רביעי, 3 ביולי 2013

מה בין אביון, דל ועני

אביון - חוסר הרגשה בלב
דל - חוסר אמונה
עני- עני בדעת

מתוך דברי הרב בשיעור תהילים מזמור ט

יום שלישי, 18 ביוני 2013

מה שייך לומר שהקב"ה הקדים ובא לבית כנסת?

"ויש לפרש לפי שהוא על דרך שאמר בעל הסולם זצוק"ל פשט על מה שכתוב "טרם יקראו ואני אענה", שהכוונה היא - "זה שהאדם הולך להתפלל, זה בא ממה שאני נתתי לו מחשבה ורצון להתפלל". לפי זה יהיה הפירוש - אני הקדמתי לבוא לבית הכנסת, זאת אומרת: אני נתתי לאדם מחשבה לבוא לבית כנסת להיות איש, ולבסוף אני מוצא אותו בבית כנסת מתפלל על אהבה עצמית כמו בהמה."
מאמרי רב"ש, תשמ"ו, מאמר כח, עמוד קמט

יום חמישי, 13 ביוני 2013

האדם עולם קטן

"אמר רבי חיא בוא ראה, כמה גדולים הם מעשיו של הקדוש ברוך הוא. כי האומנות והציור של האדם הוא כמו אומנות וציור של העולם. כלומר, שהאדם כולל בתוכו כל מעשי העולם, ונקרא עולם קטן. ובכל יום ויום הקדוש ברוך הוא בורא עולם, דהיינו שמזווג זיווגים לכול אחד כראוי לו, שזהו נבחן לבורא עולמות. וזהו צייר צורתם שלכל אחד מטרם שבאו לעולם."
זוהר לך לך, אות של

ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט

מה כתוב, ריב בין רועי מקנה אברם, שהוא הנשמה, ובין רועי מקנה לוט, שהוא היצר הרע. כי בעולם הזה, בכל יום ויום אלו המחנות והמנהיגים שמצד הנשמה, הם במריבה עם אלו המחנות והמנהיגים שמצד הגוף,  והם מריבים אלו עם אלו וכל אברי הגוף  נמצאים בצער ביניהם: הנשמה ובין אותו הנחש שהוא היצר הרע. הנלחמים  בכל יום ויום

יום רביעי, 12 ביוני 2013

בשר בהמה

כי ע"י התערבות בשר בהמה בבשר האדם הוא מעלה מ"ן לזיווג עליון....כלומר גם אחר שחטא מכח אכילת בשר, אין תקנה אחרת לכפר על הגוף רק ע"י שיחזור ויאכל בשר בטהרה
זהר הסולם, פרשת לך לך, אות שב

קבלה או השפעה

כי אלו הצדיקים שזכו לשלמות ההיא, להעלות מ"ן לזווג הגבוה הזה, הנה כבר אין בהם מבחינת קבלה לצרכם עצמם ולא כלום, ומ"ן שהעלו היו רק כדי להשפיע ולא לקבל.

הקדמת ספר הזהר , אות סג

יום שלישי, 11 ביוני 2013

יציאה מהגלות

אולם אז הוא זמן אמיתי, שיכול ליתן תפילה אמיתית להבורא שיוציאו מהגלות. כי מטרם שקיבל את הגילוי מלמעלה, שהוא נמצא בגלות תחת שליטת האהבה העצמית, לא היתה אפשרות שהקב"ה יוציאו מהגלות, היות שעדיין לא ראה שהוא   נמצא בגלות תחת שליטת אומות העולם, הנקרא רצון לקבל בעמ"נ לקבל. א"כ לו היה חסרון לכך שהקב"ה ימלא חסרונו, היינו שיוציאו מהגלות.

מאמרי רב"ש תשמ"ו מאמר כ"ז

יום ראשון, 9 ביוני 2013

העונש הוא תיקון

וכל העונשים של הקב"ה המה רק תיקונים בלבד.
זוהר נח אות רמג

הקדמת ספר הזהר - מאמר בהבראם באברהם

שם המאמר: “בהבראם באברהם”
הבסיס לפתיחת השערים הנעולים בנפש האדם, לצורך קבלת האושר הגדול:
בשיעור זה אנו פותחים במאמר “בהבראם באברהם”, המתאר את אותם השורשים שעל-פיהם נבנית היהדות, המהווים גם את הבסיס לפתיחת אותם השערים הנעולים בנפשו וליבו של האדם. המושג אברהם משויך לג’ האבות, המייצגים את אותם השרשים המוקדמים ביהדות, לפיכך אברהם הוא בחינת השורש לקיום האני של האדם, עד כדי שאומר הכתוב: “אל תקרי בהבראם אלא באברהם”, להורות שעל האדם מוטל להפעים נקודה שרשית זו בתוכו, באופן בו האני וכן כל רצון פרטי של האדם יהיה מושתת על בסיס הנקודה השרשית הנ”ל שבבחינת “אברהם”.
המושג בר”א ממילת אברהם מורה על יציאת הבריאה המתארת את החשכות והניתוק מהבורא, לבחינה מחודשת של “יש מאין”, כאשר ‘יש’ הוא הבריאה המחודשת בבחינת ‘אין’, כלומר שלא הייתה קודם בבורא. ניתוק זה של הבריאה מן הבורא מצד העולם , וכן ניתוק האני של האדם מבחינת הבורא שבו, מצד נפש האדם, מעורר תהייות וספקות על הראשונות, המייצגות את הוודאי הראשוני, המהווה את משענת הבסיס לקיום האני של האדם. והיות שכך, מאמר זה מברר איזו מידה בנפש האדם, היא זו המאפשרת את הקשר לאותו וודאי ראשוני, המהווה מבוא ושער לקשר בין הבריאה (האני של האדם) לבין הבורא.
מסביר הזוה”ק שישנו שער נעול העומד בין הבריאה לבורא, ותפקידו של האדם הוא לפתוח שער זה, בסדר של ג’ שלבים, המתארים את אופני פתיחת אותו שער, והם כדלהלן:
א. מעבר ממצב קטנות (חג”ת נה”י) לגדלות, היא מציאות אותה ייצר בחינת אברהם, המייצג אותו האיבר הנקרא יסוד בבחינת החסד הנקרא מ”ן, המבטא את הוויתור הגמור על הגאווה (מלכות שעלתה לבינה בבחינת אח”פ דעלייה, הנקראת עתה עטרת היסוד), דבר המאפשר את היציאה ממקום הצרות והקטנות של האדם בבחינת “מצרים”, למקום של אני-נשמתי החפץ בגדלות ויצירת קשר בבחינת “ברית” (ירידת ה’ תתאה לפה בבחינת אח”פ דעלייה – באמצעות אור ע”ב ס”ג המבטל את מצב הגדלות ומגלה את הרצונות הגדולים שבאדם).
ב. שימוש ב”אני של האדם”, ליצירת דברים חדשים בתוכו (גדלות חלקית של קומת נשמה – בחינת השפעה גמורה).
ג. ביאת אברהם מאפשרת את הולדת מוצר זה בנפש האדם, בבחינת חסד שעולה לחכמה, לצורך קניית מדרגת הולדה שבבחינת חכמה, המאפשרת שימוש בפרטיות הבא על מדרגת חכמה, במסגרת הכלל המייצג את בחינת החסדים (גדלות לצורך מדרגת הולדה בבחינת ‘חכמה’).
ממשיך הזוה”ק בהסבר המושג בר”א, המשלים את ההבנה אודות יצירת הקשר של האדם עם בוראו באופן הראוי והנכון, כאשר המילה בר”א היא אותיות אב”ר, הוא אותו יסוד של התקשרות, אותו רושם בחינת “הסתום העליון” בבחינת המנעולא, היא האמונה הנועלת את השער, כאשר נעשה שימוש לא ראוי ב”אני של האדם” או באותו אב”ר, באופן שאם האני של האדם או אותו אב”ר ישמש רק לפרטיות הנפרדת, אזי הוא יסתום את הכל.
לכן ברא הבורא רושם אחר לשמו ולכבודו, ב-ב’ עליות, המאפשרות קניית לבוש החסדים (השפעה) לצורך נתינת חכמה (מוחין) לתחתון, באופן הבא:
עלייה ה-א’, היא למדרגת מ”י שבבחינת ישסו”ת, הוא הנותן מדרגת נשמה לאל”ה, הנקראים זו”ן הנמצאים במצב של סתימות (שאין בהם לבוש של חסדים-השפעה), ויחדיו מתחברים מ”י לאל”ה לשם אלהי-ם. עלייה ה-ב’, היא למדרגת או”א בבחינת מ”ה שעל-ידי זיווג מוציא קומת חסדים ומוציא בחינת הבר”א מסתימותו, להיותו אב”ר, שהוא יסוד המשפיע בבחינת חסדים, שלפיכך התחברות השם מ”ה עם מילת בר”א, מרכיבה את השם אברה”ם.
נמצא מכל האמור לעיל, שהבורא יצר מציאות של ב’ הפכים, מחד את אברהם המייצג את צד הרחמים ומאידך את יצחק המייצג את צד הדין. תפקיד האדם הוא, לעשות מעין חיבור בין שני הפכים אלו, באופן שהגם שיש לאדם את צד אברהם המבטא את יכולותו של האדם לייצר קשר, עדיין התמודדות האדם בעינה, ולכן אין די בכך, אלא שצריכה להתווסף לכך מציאותו של יצחק, המבטא את הארת הרצון הגדול וכוח הדין השלם, המאפשר לקבל עם גדלות כלי הקבלה בתנאי שקשור למידתו של אברהם, אז ניתן יהיה לקבל על גדלות הרצון באופן הראוי.

ציטוטים

א.”תפקיד האדם הוא, לחבר את בר”א ואת שי”ת, כדי שיוכל לעשות יגיעה ולחברו לאחר מכן לבחינת ישראל, שתפקיד האדם לקחת את החשכות הזו שבמושג בר”א שיצא מחוץ למסגרת הבורא, ולהחזירה למסגרת הבורא”
ב. “ברגע שאדם מתחיל לחקור במציאות הבורא אם הוא קיים או לא, זה נקרא תוהה על הראשונות, ואין לחקור במקום עתיקא קדישא שזה מקום האמונה, המבטאת את ההחלטות הראשונית, עליהם אין לאדם להרהר, אלא רק לשאוף להוציאם מכוח אל הפועל”
ג. “אברהם יש לו כוח היסוד הגדול אולם כיצד זרעו יירש את בחינת את “הארץ” שהוא הרצון הגדול, לכך אומר לו הבורא, שיתן לו את בחינת הדין הגדול והשלם שבבחינת יצחק, כדי שזרעו יוכל לקבל על הרצון בבחינת “ארץ” המייצג את גדלות כלי הקבלה”
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר “בהבראם באברהם”, בהשלמה של הבנת המציאות, המורכבת גם ממידת החכמה המשלימה את מידת החסד של בחינת “אברהם”.
מסביר הזוה”ק שמציאותו של אברהם, היא השורש לקיום העולם, בבחינת מידת החסד והאמונה, שמחד מבקשים לוותר על התפישה המדעית, המוגבלת בצרות בלתי נסבלת של הקיום, ומאידך מאפשרים להגדיל את המרחב של החיים והתפישה האנושית למרחב אין סופי.
הזוה”ק מתאר את דרכו של אברהם אבינו כדרך מתקנת לחטאו של אדם הראשון, תהליך המאפשר בסופו את ביטויו, של האושר המוחלט בנפש האדם.
תהליך תיקון החטא של אדם הראשון על-ידי דרכו של אברהם אבינו, מבסס את ההבנה, שלא ניתן לתקן את המציאות בצורה של התפרטות בלא מסגרת הכלל, ואף לא בבחינת קין והבל, הממשיכים את תיקונו של אדם הראשון, על-ידי התפרטות המציאות לבחינת “מחלוקת של ב’ קווים”, המייצגים את הפירוד בין של הנברא מהבורא לבחינת “שתי רשויות”, הנובעות מתפישתו הפרטית של הנברא את עצמו כיישות עצמאית, ככזו אשר איננה תלויה במציאות של הבורא ח”ו.
לצורך תיקון מציאות זו, יצאה מציאותו של אברהם אבינו המתארת את שבירת הפסלים, שפירושה – שבירת התפישה הפרטית של ב’ קווים, הנפרדת והמוגבלת, בדרך של אמונה והכנעה, המאפשרים את היכולת לוותר על הגאווה והתפישה הפרטית של הנברא כפרט, המנותק ממציאות הבורא המייצג את הכלל, שלאחר תהליך זה תתאפשרנה הבדלה והמתקה.
ועתה נתבאר היטב מה שכתוב: “אל תקרי בהבראם אלא באברהם”, פירוש : שאברהם המייצג את מידת ההכנעה, הוא המפתח לקיום מציאות העולם, שהיה נעול עד עתה בבחינת מילת בר”א, אשר סתם את המציאות, להיות מלאה חשכויות, תהיות וספקות.
מסביר הזוה”ק שאין די במידתו של אברהם שהוא מקום “הברית” לצורך קבלת האושר המוחלט, אלא יש לצרף אל מידה זו את מידת החכמה, כדי לקבל את האושר וההטבה בצורה שלמה, באופן שהאות מ’ תשלים את בחינת אב”ר ה’, שבבחינת אברה”ם.
מסביר הזוה”ק שהשם הקדוש אלוהי-ם והשם אברה”ם לקחו את בחינת האות מ’, לצורך השלמת שמות אלו, באופן שאותיות אל”ה עם יו”ד (מצד העליונים) לקחו את האות מ’ לצרף את השם אלוהי-ם, ואותיות אב”ר ואות ה’ (מצד התחתונים – ז”א או הנשמות) לקחו את האות מ’ לצרף את השם אברה”ם.
ישנם ב’ בחינות של מ”י ומ”ה במציאות העולמות, כפי הנלמד במאמר: “מי ברא אלה”, הבאות כנגד אותם בחינות השמות של אלוהי-ם ואברה”ם, כאשר מ”י (כנגד ישסו”ת שב-או”א עיליאין), הרומזת לנון שערי בינה הנעולים בבחינת המנעולא, באה כנגד השם אלוהי-ם, ומ”ה (כנגד זו”ן שב-או”א עילאין), בא כנגד השם אברה”ם, כאשר מילת מ”י כוללת את האות יו”ד (מצד העליונים: עולם הבא – מדרגת חסדים) של שם הווי”ה הקדוש ומילת מ”ה כוללת את האות ה”י (מצד התחתונים: עולם הזה – מדרגת חכמה) של שם הווי”ה במילוי אלפין העולה בגימטריא אד”ם.
צירוף זה של שם הווי”ה ושם אלוהי-ם, הוא צירוף של מידת הרחמים במידת הדין, כאשר שם הווי”ה מייצג אותם הכוחות העליונים, המתארים את האמונה שבבחינת החסדים, דרכה לחם יעקב בעשיו, כדי לקבל את לבושי החכמה המיוחסים אליו, שכל קבלת אור החכמה מותנה בהקדמתם של לבושי החסדים.
יוצא מן המאמר שעד שלא נתגלתה בחינתו של אברהם, הייתה הארץ תלויה על בלי מ”ה, כלומר שכל התולדות היו בלא השלמות הראויה להם. ולאחר מכן, משנתגלתה בחינתו של יעקב שלחם בעשיו בכוחו של אברהם, שהוא מידת האמונה, כדי לקבל את לבושי החכמה, הושרש על-ידו האושר באופן המוחלט.

ציטוטים

א. “בלי מסגרת זו של הברית אין אפשרות להיות בדבקות בבורא, בבחינת אברהם המייצג את האמונה, שלא מתוך מחשבה מה יצא לי מזה, אלא מתוך מחשבה פנימית גבוהה של התכללות עם הכלל. מחשבה זו היא הנותנת את הקיום לכל העולם, לכן עד שלא בא אברהם אבינו ולא התבססה האמונה בעולם אין אפשרות לקשר בין הבורא לבריאה”
ב. “אם נצרף גם את העולם הבא שהוא מדרגת חסדים וגם את העולם הזה שהוא מדרגת חכמה, יתפתח המרחב הנפשי של האדם, לקבלת האושר המוחלט”
ג. “על ידי בחינתו של יעקב שלחם בעשיו בכוחו של אברהם, הושרש האושר המוחלט בעולם ובנפש האדם”

הקדמת ספר הזהר - מאמר מנעולא ומפתחא

שם המאמר: “מנעולא ומפתחא”
חוקי קבלת האושר במרחב הנפשי של האדם
מספר הזוה”ק אודות רבי יוסי (מדרגת נשמה) ורבי חייא (כמעט מדרגת חכמה), שהילכו בדרך והגיעו לבחינת “שדה”, כלומר לנקודת הרגש של עבודה, בו אמר רבי חייא לרבי יוסי, שברא-שית המרומז בבראשית מצביע על ששת הימים המקבלים משבת ולא יתרה מכך, להורות שאין האהבה משתלמת בבת אחת אלא מעט מעט על דרך המדרגה, בבחינת ו”ק דחכמה המקובלים בזמן תיקון, עד שתימלא הסאה מצירוף נקודות העבודה, כלומר על-ידי קניין השכל האלוקי על סדר המדרגה, שבגינו תתבטל הפרסא, אשר תחבר בין השכל האנושי להגיון האלוקי, או אז נגיע לבחינת האהבה השלמה.
סדר זה של השתלמות האהבה מעט מעט על סדר המדרגה, מחייב חוקים עליונים המכתיבים את אופן קבלת האושר והאהבה, בבחינת מנעולא ומפתחא, המתחלקים זה למעלה מזה לבחינת “אברי הנשימה” ו”אברי האכילה” בהתאמה, בבחינת גו”ע ואח”פ של כל זוג בחינות בעולם האצילות (עתיק וא”א ; או”א עיליאין וישסו”ת ; זו”ן הגדולים (יעקב) וזו”ן הקטנים (לאה)).
כאשר מנעולא (כנגד אברי הנשימה – אוויר דחסדים) היא המייצגת את נעילת הג”ר דחכמה המקמצת על האור, בפעולת דחייה של התענוג לסיפוק האישי (יראה – וויתור על הגאווה) כבחינת יעקב. ומפתחא (כנגד אברי האכילה – קבלת ו”ק דחכמה) מייצגת את פתיחת המדרגה, לקבלת התענוג באופן חלקי (ו”ק דחכמה), המושפע מו”ק דבינה, והיות שהתודעה המשפעת חכמה היא חלקית, גם קבלת האור היא חלקית, והיא אופן הקבלה הראוי.
הפרדה זו של המנעולא מהמפתחא, להיותם מחולקים זה למעלה מזה, כחלוקת אברי הנשימה מאברי האכילה, היא לסיבת הקבלה באופן נפרד בכל אחת מן החלוקות של המנעולא ומפתחא, שאם לא כן ונקבל את הבערה הנוצרת משילוב השתיים, בבת אחת בלא ההפרדה המדוברת, הייתה עלולה להיווצר שריפה, שפירושה מצד נפש האדם – קבלת כל האור בבת אחת, היוצרת כאוס נפשי.

ציטוטים

א. “האדם וכל מערכותיו נבנים באופן כזה שיש חלוקה,המתחלת במנעולא, שהיא מניעת התגובה, המאפשרת קבלת האור באופן חלקי, שהרי לא ניתן לקבל את כל האור בבת אחת. וזאת מידת האהבה המקובלת (ו”ק דחכמה) עד גמר תיקון, לכן אין לצפות בזמן תיקון לשלמות האהבה, אולם כן יש לשאוף לזה באופן מתמיד, במניעה וקבלה”
בשיעור זה כהמשך למאמר “מנעולא ומפתחא”, אנו למדים על אופני קבלת התענוג הראויים, ב-ב’ היחסים הראשונים מתוך ה-ג’, שהם: א. עליון ותחתון ב. מהפרטים לכלל ג. מחוסר השלמות לשלמות

יחס של “עליון ותחתון”:

פותח הזוה”ק במילת “בראשית”, המתחלקת לשתי בחינות של ברא-שית, כאשר בר”א מתאר את בחינת החסרון ושי”ת מתאר את זמן היגיעה, כלומר שהחסרון שנברא הוא זמן היגיעה המצויין במספר שש כנגד שית אלפי שני, הטומן בחובו יתרון עצום, המאפשר לנברא להגיע לבחינת האהבה מתוך שיתוף ולא מתוך כפייה, שהרי כל יצירת האהבה איננה כפייתית אלא בחירית.
מסביר הזוה”ק שהמושג “בראשית”, מלבד העניינים הנזכרים, גונז בתוכו סתרים, שעניינם למעלה מכל שכל והבנה.
הקבלה למעלה מן השכל וההבנה האישית, מכונה בשם “אמונה” (כל בחינות המנעולא של למעלה מחזה – אויר דחסדים) הבאה כנגד בחינת עתיקא הקדוש והסתום, שהוא בחינת הנקודה הפנימית והעמוקה שבאדם, הנעתקת מהשגתו, כלומר שאי אפשר לו לידע אותה.
האקסיומה הראשונית מחייבת את השכל המדעי לבוא בתוך גבולות של אמונה, כלומר שכל יצירת חופש או קבלת תענוג מחוייבת לבוא בתוך מסגרות ברורים (פתיחת החכמה במסגרת המנעולא שבבחינת האמונה).
גבולות האמונה של זמן תיקון, שבמסגרתם מקבלים את התענוג, מאפשרים לקבל את בחינת האהבה באופן חלקי, כך שלא יווצר כאוס נפשי (קבלת ג”ר (גדלות) דו”ק של אור חכמה במקום המפתחא – שלמות של אהבה חלקית).
אולם לו תצוייר מציאות בה האדם יצא לחופש של הפקרות בלא גבולות (קבלת ג”ר דג”ר דחכמה), כלומר שיקבל את האהבה השלמה בבת אחת, בלא יצירת מסגרות, הנותנות אפשרות לקבל את בחינת האהבה באופן חלקי על סדר המדרגה.
אם כן נמצא שישנם שתי הבחנות באדם: א. האדם הדתי, הנועל את שכלו במקומות שאין לאל ידו להבינם (ג”ר דג”ר דחכמה – מלכות דצמצום א’) ב. האדם הדתי החוקר, הפותח את שכלו במקומות שיש לאל ידו להבינם (ג”ר דו”ק דחכמה – מלכות דצמצום ב’).

יחס של “מהפרטים לכלל”:

מסביר הזוה”ק, שישנם חמישים, כנגד בינה, להורות שישנם אוצרות שהם בחינת תענוגות עצומים ומרובים, כלומר שאינם דבר מיסטי גרידא, אלא מהווים מציאות של תענוג גם מהפרטים.
האדם מצד עצמו – מחד, אינו יכול לתפוש את הכלל (או”א עילאין), שהוא בחינת האמונה, המתארת את אווירת הנפש, הכוללת עולם שלם של רגשות ואהבות, אולם מאידך כן ניתנה לו האפשרות לעסוק בפרטים, הנקראים מ”ט שערים, שהם בבחינת מדרגת ישסו”ת.
האדם מלבד קבלתו את הכלל כוודאי ראשוני, עליו לעסוק גם בפרטים המגלים אותו, שהרי אין תפישת כלל בלא פרטים, וכדוגמת – חובת לעיסת המאכל בשיניים, כדי להביאו אל הגוף.
פירוש הדברים הוא, שכדי להגיע לאווירת נפש, דהיינו לכלל, יש להשתמש בפרטים בבחינת מ”ט שערים, המחלקים ופורטים את הכלל, שרק באופן הזה ניתן להשיגו.
מקום הפרטים בו ניתן לעסוק, הוא לבדו המקום הנתון לפתיחה וסגירה (בבחינת מנעולא ומפתחא) ולא זולתו, אולם מקום האמונה נשאר נעול באופן תמידי ואיננו נתון לפתיחה (בבחינת נעילת המדרגה).

ציטוטים

א. “אין תהליך של קבלת תענוג אם אין אמון ראשוני (בחינת עתיק ) שמייצר את בחינת “הביחד”, שאחרת קבלת התענוג תבוא לסיפוק האישי”
ב. “תסכים שכל האהבה שאתה יכול לייצר היא בו”ק (בחינת מפתחא) עד גמר תיקון מעט מעט, היות שקבלת האושר מוכרחת לבוא בגבולות אשר שם מתקבל התענוג האמיתי, שאחרת אם ירצה את שלמות התענוג (בחינת ג”ר דג”ר דחכמה) בבת אחת, יגיע להפקרות מוחלטת”
ג. “כשאדם בא לשאול על שימוש בחופש הפרט (שמדמה בעצמו להוריד מלכות דצ”א לפה), עליו לשאול האם הוא רוצה לפעול את פרטיותו עבור עצמו או כאמצעי לשמש את הכלל (הורדת מלכות דצ”ב לפה), שהרי אין חופש לפרט מצד עצמו, אלא רק באופן שמשמש את הכלל”
ד. “במקום של הפרטיות אי אפשר להשתמש באהבה, במקום של ההשפעה שם אפשר להשתמש באהבה, דהיינו שיש ב’ מצבים של שמירה וזכירה, שאם חפצים להגיע לזכירה, המייצגת את הקדשת הפרטיות עבור האהבה (הורדת מלכות דצ”ב לפה), מוכרחים להקדים לה שמירה, המייצגת את מניעת השימוש בפרטיות לצורך עצמי (מלכות דצ”א)”
ה “המקומות בהם השערים נעולים, כגון במצבי הקיום של בחינת האמונה, הניתנים לאדם כתוכנה נפשית, לא ניתנים לשינוי תפישתי, אולם המקומות בהם השערים פתוחים וכגון במצבי השכלול בבחינת האהבה, התלויים באדם עצמו, ניתנים לשינוי תפישתי”
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר “מנעולא ומפתחא”, בחלוקת המציאות לשלבי משנה. מסביר הזוה”ק, שעל האדם להקדים את צד האמונה שבו, לצד המדע שבו, המבקש להיות שותף לתהליך הייחוד עם הבורא, מתוך החלטה וחרות ידיעתית , המתחלקת לב’ סוגי ידיעות: א. ידיעה בראש – הנקראת התלבשות של אור בכלי דראש ב. הרגשה בגוף – התלבשות של אור בכלי דגוף הבקשה של האדם להיות שותף, נובעת לסיבת רצונו של הנברא להיות מחובר לבורא, אולם בקשה לשיתוף זה מוגבלת בכמה אופנים שיוסברו כדלהלן:

לנפש האדם ישנם ג’ חלקים:

א. החלק הראשון (כנגד עתיק וא”א) מייצג את החלק של ההכרה העליונה, בו אדם לומד את הדברים בצורה סכמתית, שמחד אין אפשרות לחקור בהם, היות שהם מוגדרים בצורה אקסיומית שאין עליה שאלה. ומאידך ניתנה לו לאדם האפשרות לחקור בדברים שאינם בבחינת הקיום של הוודאי הראשוני, אלא בבחינת השכלול הבא על בסיסו של וודאי זה. וכדוגמא: “קבלת האמונה, לכך שהבריאה היא מורכבת, עניין המבטא אקסיומה שאין עליה שאלה”.
ב. החלק השני (כנגד או”א וישסו”ת) מייצג את החלק התודעתי, המבטא את הרגשת הלב של הידיעה, בו אדם חש עניינים מסויימים המונחים בתודעתו באופן כזה שאינו יכול לשנותם. וכדוגמא: “קבלת האמונה, לכך שישנה לוגיקה של סיבה ותוצאה או שישנה מציאות של בחירה, שאינה ניתנת לשינוי”.
ג. החלק השלישי (כנגד זו”ן הגדולים וזו”ן הקטנים) מייצג את הרגשת הגוף, בו האדם מרגיש עניינים המוכתבים באופן כזה שלא ניתן לשנותם. וכדוגמא: “הרגשת האהבה של הורים לילדיהם או הרגשת החיים של האדם בעולם הזה, שאינה ניתנת לשינוי”
נמצא אם כך, שאדם זה המנסה לחקור בדברים, אשר מחוץ למסגרת הוודאי הראשוני שבבחינת האמונה, יגיע לשבירה.
מסביר הזוה”ק את המושג בראשית, על-ידי חלוקה לשתיים בבחינת בר”א-שי”ת, כאשר המילה בר”א, מתארת את ההבנה שהעולם בנוי באופן הזה, שמן ההכרח לקבלו באמונה. והמילה שי”ת מצביעה על זמן היגיעה, המורה על חוסר שלמותו של הנברא התלוי בבורא, המאפשר לו לנברא, להגיע מחוסר השלמות (בבחינת ו”ק) לשלמות, באופן כזה שכל שלמותו של הנברא תלויה במסגרת המוכתבת מן הבורא הבלתי תלוי. מסביר הזוה”ק שהמושג בר”א מורה על סגירות, כלומר על מקום נעול (כנגד מנעולא – ג”ר דחכמה, שכנגדו שליטת גדלות כלי הקבלה של המלכות) שאיננו ניתן לפתיחה, והמושג שי”ת (שש) מורה על פתיחות, כלומר על יכולתו של הנברא לייצר חופש ולקבל תענוג בבחינת ו”ק דחכמה הבא בתוך מסגרת האמונה (כלומר במסגרת המנעולא).
חוקי קבלת האושר, בבחינת הנעילה והפתיחה המוזכרים, כוללים את האופנים והצורות של הפתיחה והסגירה, של אותם שערים, המציינים את השערת ליבו של האדם בבחינת “כפום מה דאדם משער בליבה”. ישנם שערים הנעולים תדיר וכנגדם ישנם שערים הניתנים לפתיחה, באמצעות מפתח צר, הפותח את המקום הנעילה על-פי אותם רשימות מסויימות של מפתח זה, החקוקות בבחינת “המנעול”. פתיחת השערים, דהיינו אותם ההשערות שבלב האדם, בבחינת “ראשית חכמה יראת ה’” המהווה את ראשית הפתיחה, מותנת בבחינת השי”ת (שש), המציין את היגיעה, המוטלת על האדם.
נמצא שישנם מקומות שבבחינת הקיום המייצג את הוודאי הראשוני, הנשארים נעולים באופן תדירי (בבחינת אמונה – אוויר דחסדים מכוסים), וכנגדם ישנם מקומות שבבחינת השכלול, אותם ניתן לפתוח על-ידי אופני פתיחה מוגדרים. וכדוגמא: “אדם חילוני או כזה אשר מחפש הפקרות, אינו יכול להגיע לשלמות באופן הנ”ל, היות שהשערים להגיע לשלמות באופנים הללו נעולים בפניו, אולם בפני אדם דתי אשר קיבל על עצמו את מסגרת הדת, פתוחים השערים ליצירת חופש וקבלת תענוג במסגרת דתית זו”.
לכן יוצא מן הדברים האמורים, שאין האדם יכול לתקן עצמו ממקומו שלו [מלכות (האני של האדם) - אח"פ במקומם], כלומר ממקום האני שלו, המהווה של מקום הקלקול בו הוא מצוי, אלא עליו לעלות למקום גבוה יותר בבחינת “למעלה מפרסא” (לאני חדש הנקרא עטרת היסוד – בבחינת אח”פ דעלייה) , שהוא מקום המסגרת האמונית-הוודאית המייצגת את הכלל, המבדיל בין קודש לחול בבחינת “מפריס פרסא” , אשר מסגל עבורו את הכוח, להתמודד בפני מכשולות האורבים לו במקומו שלו.

ציטוטים

א. “כדי שהתחתון יוכל להתקשר לבורא, עליו לפתוח את השער הנעול ביגיעה, על-ידי מציאת אותו הפתח עם הרישום המיוחד שבו, המהווה את השער והמבוא של הבריאה להתקשר עם הבורא (קבלת ו”ק אור חכמה)”
ב. “בלי הכנעה לביטול האגו, אי אפשר לעשות הבדלה (שמאל – ראיית הפרטים) וכל שכן המתקה (ימין- הבאת הפרטים לידי כלל), וכמו-כן לא תהיינה המתקה בלי הכנעה המוקדמת, שאחרת כל ההבדלה והתפישה החלוקית תביא את האדם לרצות את הפרטים לצורך האדרה עצמית, לכן עליו לוותר על הפרטיות שלו”
ג. “אי אפשר שלא לקבל אמונה ומנגד לרצות לקבל חכמה, שהרי גם אם נרצה לפתוח את האמונה לא נצליח, כי לא יהיה בחינת “וודאי ראשוני”, אלא הכל יהיה ספק, ואם הכל ספק, אין לנו וודאות שהכל בבחינת “ספק”. סדר זה נובע מכך שאין באפשרותנו להשיג את הבורא, לכן יש צד שמן ההכרח להשאירו בבחינת אמונה”

הקדמת ספר הזהר - מאמר חכמה דעלמא קיימא עלה

שם המאמר: “חכמה דעלמא קיימא עלה”
בניין המרחב הנפשי של האדם
המאמר פותח בבחינת הראשית, שהיא אותה החכמה (כנגד אריך אנפין המתאחד עם הכתר שהוא עתיק) הבאה מלמעלה בלא סיוע מצד התחתון כבחינת האור והכלי הבאים כאחד.
אותה חכמה המדוברת, היא צורת מציאות עליונה היורדת אל התחתון ממקום סתום אשר איננו מודע אליו, בבחינת “רישא דלא אתיידע”, וכל פעולת התחתון מתחילה מן הצורה בה הוא מגיב למציאות סתומה זו.
כדי שמציאות זו של החכמה תתפשט אל התחתון, צריכה היא לעבור דרך אמצעי קישור בין העליון לתחתון, העונה לשם “תודעה” כחלק מפרצופי אבא ואמא, המתחלקים להכרה (ג”ר דבינה – ראש דגוף דראש) ותודעה (ז”ת דבינה- גוף דגוף דראש).
כדי שתודעה זו תתפשט לתחתון באופן הראוי כדי שנוכל לשכלל באמצעותה, עליה להתבסס ולהתארגן על-פי ההכרה העליונה, התופסת באופן עקיף את הקורה למעלה בחכמה העליונה, היא האור העובר דרך הנתיב (בינה) בבחינת ל”ב נתיבות חכמה, שבגין כך נקראת התודעה בשם ל”ב נתיבות חכמה.
לאחר מכן התודעה שהיא בחינת ז”ת דבינה – גוף דגוף דראש, מתפשטת לגוף שהוא המרחב או האני של האדם (הלב – הים הגדול המתפרד לרצונות קטנים) , בבחינת שישה קצוות (ו”ק – חג”ת נה”י ; בחינת ששת מימדי המרחב).
נמצא אם כן שהתודעה המהווה את מרכז חייו של האדם, דרכה הוא חי, חש ואף חושב, מבוססת על מידת ההשפעה בבחינת החסד הראשון, שבהתפשטותה לגוף התחתון יוצרת את בחינת הלב האמיתי של האדם.

ציטוטים


א. “ההכרה התופסת באופן עקיף את החכמה העליונה, מתפשטת דרך תודעה מקשרת בין ראש לגוף, שבאה לידי המרחב של העולם הזה, אשר בא לידי ביטוי בתוך המקום (הלב) בו האני של האדם נמצא”
ב. “כל רצון אמיתי שחפצים להשתמש בו, יש לקוברו במערת המכפלה, היות שזוהי האמת שיש להניחה במצב הקטנות, כדי שלאחר מכן נוכל להולידה לכשתוכל להתגלות בשלמותה”

בשיעור זה כהמשך למאמר “חכמה דעלמא קיימא עלה”, אנו למדים, על אותה חכמה (כנגד אריך אנפין), הנקראת “ראשית חכמה יראת ה’”, שהיא אותו האור
הבא מן המקור העליון, המשמש כמוחין עליונים, המהווים שורש ראשוני לבניין השלם של האני של האדם.
מסביר הזוה”ק שישנו אמצעי תקשורת בין החכמה העליונה, המהווה את הראשית לכל הדברים, כבורא המוקדם לבריאה, לבין העולם מצד המקום או האני של האדם מצד הנפש.
אותו אמצעי תקשורת עונה לשם “תודעה רוחנית” או “שכל אנושי” (פרצוף ישסו”ת או ו”ק דבינה עליונים), היוצאים מן המוחין העליונים, שהוציאו לחוץ אותה התודעה על-ידי חציית המדרגה (חציית החכמה בבחינת “ברא” שהוציאה את ו”ק העליונים בבחינת “שי”ת”).
שכלו של האדם המיוסד על אותם חוקים עליונים, הוא המוביל אותה החכמה העליונה, דרך התודעה המייצגת אותו הגיון אלוקי רציף, שמהווה את תכנית העבודה דרכה, בונים את בחינת הז”א, שהוא בחינת ששת מימדי המרחב, שמהווים את בחינת הלב או האני של האדם, בבחינת ז’ ימי בראשית עד בחינת המלכות.
נמצא אם כן שהוויתור על הגאווה בבחינת “כיפה”, המצביעה על מוכנתו של הנברא להתכופף לשכל האלוקי ולוותר על שכלו העצמי ככזה העומד בפני עצמו, הוא זה המאפשר לאדם כנברא להגיע אל אותו האושר ולהשיג אותה החכמה העליונה.

התעוררות העליון

אמר רבי אלעזר, אני רואה, שהתעוררות  העליון אינה אלא על ידי התעוררות התחתון, כי התעוררות העליון בתשוקתו של התחתון תלוי.
זהר הסולם, פרשת לך לך, אות רלא

יום חמישי, 6 ביוני 2013

נשמות ישראל מול אומות העולם

...וזהו ההפרש מנשמת ישראל לאומות העולם, כי ישראל נמשכים מבחינת כלים דפנים, והם ראויים לקבל אורות שלמים גם מטרם גמר תיקון. אבל אומות העולם נמשכים מבחינת כלים החיצונים, ועל כן לא יוכלו לקבל שום שלמות מטרם גמר תיקון.

זהר הסולם , פרשת לך לך, אות קצא


יום שלישי, 4 ביוני 2013

בני עמינו המדומים

ובאמת רבים מבני עמינו המדומים בעיניהם ובעיני העולם חכמים גדולים בתורה בנגלה ובנסתר, ומדומים ביראה, ובכל הדברים , וסוברים שבאו לקצת תורה ויראה, אבל באמת  עדיין לא זכו אפילו לידיעה קטנה מתורת אלהינו,  שהיא נקרא תורה על שם שמורה הנעלם שהוא השי"ת.
כמו שאמר הקדוש אלהי ר' מנחם מענדיל ז"ל הנ"ל בפסוק תורת ה' תמימה ,ר"ל על דרך צחות שתורת ה' דייקא היא תמימה, שעדין לא נגע שום אדם אפילו בקצהו, כי הם לומדים רק חיצוניות התורה, דהיינו שאין במחשבתם להדבק בהשי"ת ולהיות מרכבה לו, ולירא ממנו, ולאהבה אותו על ידי התורה, כמו שאמר האר"י ז"ל.
יושר דברי אמת עמוד ה'

תנאים להדבק בשי"ת

" ובאמת להדבק בשי"ת ע"י תורה ומצוות צריך תנאים רבים...
...והתנאים הם רבים, אבל  קטן שבכולם להיות מופשט מתאוות הזמן במאכל ומשתה ושינה וזיווג, ולשבור כוחות הגופניות עד שאפילו בעת המוכרח לדברים הנ"ל, מחמת גודל ההתלהבות לבו לתורה ולעבודת השי"ת למען שמו באהבה, לא יחשב אליו התענוג עולם הזה של אותו הדבר, כמו אם אדם שמח במשא ומתן שהרוויח, אינו מרגיש כלל בתענוג קטן של אכילה."
יושר דברי אמת, עמוד ג'

יום שני, 3 ביוני 2013

שכיבה, ישיבה, עמידה

מוחין דנה"י באור הנפש, מכונים שכיבה, שאין לשוכב שום קומה
מוחין דו"ק מכונים ישיבה, כי היושב, נמצאים הנה"י שלו מקופלים תחתיו, והוא חסר אז נה"י דכלים וג"ר דאורות
מוחין דג"ר מכונים עמידה, כי אז כל ג' חלקי קומת האדם זקופים, שהם: ראש, תוך, וסוף.

הזהר, פרשת לך לך, אות קלד, פירוש הסולם

מהו שכתוב וירד אברהם מצרימה ולא כתוב רד מצרים

מתוך הזהר הקדוש פרשת לך לך מאמר "ויהי כבא אברם מצרימה" אות קיז

" ...ועיקר עיכובם יקרה להם, בעת השגת מוחין דחיה בפעם הראשונה, מפאת שחושבים, שמוחין הללו השיגו ע"י מעשיהם הם, ולא ע"י הקב"ה..."

ומבאר לנו רבינו בעל הסולם:

"ויש כאן עמקות מאוד נפלא, ומוכרחני להאריך בו, להיותו הקוטב של כל המאמר שלפנינו. שסוד הכלים והניצוצים של מוח החכמה דאדה"ר, שנשרו ממנו בסיבת חטא עצה"ד ונמסרו לקליפות, המה נמסרו למצרים. וזה חכמת מצרים. שבשעה שישראל יבררו כל הכלים הללו מהם, ויחזירו אותם לקדושה, נאמר אז, והֶאֱבַדתי את חכמת מצרים. אמנם אין הבירור הזה יוכל להיעשות, אלא ע"י המצרים עצמם, ולא ע"י עובדי ה'. כי אי אפשר לבררם לצורך הקדושה, זולת אם ימשיך לתוכם אור העליון ממעלה למטה.
כי כמו שנפגמו ע"י המשכת האור ממעלה למטה, שזה איסור עצה"ד, כן צריך להיות טהרתם מהקליפות, ע"י המשכת האור אֲליהם מלמעלה למטה. כמ"ש, כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש, וטָהר. כי הכלים לא יפלטו מתוכם בליעת הטומאה, שהיא זוהמא דחויא, שנבלע בהם בחטא עצה"ד, זולת שיכשירו אותם באותו הדרך שבלעו האיסור, ע"י המְשכת האור ממעלה למטה, שהוא החטא דעצה"ד.
ולפיכך, אי אפשר שיעשה זה, אלא ע"י המצרים עצמם, שחטא דעצה"ד וזוהמתו דבוקה בהם. והמה מבררים הכלים, ונותנים אותם לישראל, כמ"ש, יכין רשע וצדיק ילבש. ובכדי שימסרו הכלים לישראל, צריכים לזה ב' פעולות:
א. בדרך כפייה, שהקב"ה מכריחם ע"י מכות וייסורים, עד שימסרו אותם לישראל,
ב. שהמסירה עצמה צריכה להיות מדעתם ומרצונם הטוב.
כמ"ש, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאילוּם וינצלו את מצרים. הרי שלא יכלו ישראל לנצל את מצרים, זולת ע"י מציאת חן שמצאו בעיני מצרים. ולכן הקב"ה לא הוציא ישראל ממצרים בעל כורחו של פרעה, אלא שציווה אליו, שלח את עמי ויעבדוני, דווקא בהסכמתו. וכן היה באמת אחר מכת בכורות, שנאמר, ויקם פרעה לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ולכו עִבדוּ את ה' כְּדַבֶּרְכֶם. מטעם שאין הכלים והניצוצים האלו נמסרים מהמצרים לישראל, אלא מדעתם ורצונם. וע"כ היה צריך פרעה לקום לילה ולומר לישראל מדעתו ורצונו, קומו צאו מתוך עמי, שבדיבורים הללו מסר להם הכלים מדעתו ורצונו.
והמוחין הללו, שהם מדרגת אור החיה, נגמרים בג"פ, בג' בחינות מוחין:
א. בדרך ניסיון, כמו אברהם, שלא ציווהו הקב"ה לרדת מצריימה, אלא ששלח רעב בארץ, והכריח אותו בזה לרדת מצריימה מדעתו עצמו. ואחר שנלקחה שרה אל בית פרעה, ונצטער כל אותו הלילה, חשב שהעניש אותו הקב"ה על החטא שירד למצרים ונתחבר ברשעים הללו. ואחר שעמד בניסיון ולא הרהר אחר מידותיו של ה', זכה לקבל מפרעה את הכלים והניצוצים למוחין הגדולים, שנפלו לרשותו בעת החטא דעצה"ד, כמ"ש, ולאברם היטיב בַּעֲבוּרה. וכן כתוב, וַיְצַו עליו פרעה אנשים וישַלחוּ אותו. כדוגמת הכתוב ביציאת מצרים, ויהי בשלח פרעה את העם. שבזה מסר לו פרעה את הכלים מדעתו ורצונו הטוב. ובחינה זו נבחנת לבירורי הכלים, למוחין דו"ק של המדרגה דאור החיה. והוא מטעם, שלא השיג אותה ע"י דבר ה', זולת ע"י חטא וניסיון.
ב. ע"י מאמר ה', שהקב"ה אמר לו לרדת למצרים. וזהו מבואר בדבר ה', כמ"ש, ידוע תדע כי גֵר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, במוחין דחיה. וכן אמר ליעקב, אנוכי ארד עימך מצריימה, ואנוכי אַעַלְךָ גם עָלׂה. ולפי שהירידה היה ברשות הקב"ה, ע"כ הכלים שהוציאו משם חשובים ביותר, וזכו בהם למוחין הגדולים דחיה, המוחין של ליל פסח.
ג. במעמד הקדוש, שזכו לשמוע מפי הגבורה, אנוכי ה' אלקיך, אשר הוציאך מארץ מצרים. שזה ההמשך של גילוי המוחין דיציאת מצרים, המוחין דיחידה, שהיא חירות ממלאך המוות.

והנה נתבאר, שאין המוחין הללו נשלמים, אלא בג"פ. שבפעם הראשונה המה מחויבים לבוא בדרך חטא וניסיון, משום שתחילת הבירור נעשה באיסור ע"י המצרים, ואם היה הקב"ה מצווה אותו לרדת אל מצרים, היה מתדבק בהם, ובמעשיהם, ולא היה פורש מהם לעולם. ע"כ מוכרח לבוא מעצמו בדרך חטא, כדי שימהר להסתלק מהם.
ע"כ כתוב, אוי לרשעי עולם הללו, שאינם יודעים ואינם מסתכלים כדי להבין, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא. רשעי העולם, אותם שהתחילו לקבל מדרגות קדושות, ונתעכבו בתחילתם, ואינם משיגים יותר, וזה עוון פלילי, שהזוהר מכנה אותם שנכנסים ולא יוצאים, ועיקר עיכובם יקרה להם, בעת השגת מוחין דחיה בפעם הראשונה, מפאת שחושבים, שמוחין הללו השיגו ע"י מעשיהם הם, ולא ע"י הקב"ה. ואם היו חותרים לדעת ולהבין כמו אברהם, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא, אז היו זוכים לבחינה הב', שהקב"ה יצווה אותם לרדת למצרים, שזה השגת מדרגה גדולה דמוחין דחיה, כמו שזכו ישראל ביציאת מצרים בליל פסח."