הלימוד בא לספר איך אנו מתחילים תהליך של מעבר מחסרון לשלמות
אנו נמצאים בנקודת השקפה בעייתית שמצד אחד הבורא הוא שלם ומדבר שלם
לט תצאנה פעולות בלתי שלמות ומצד שני אנו חשים שהבריאה היא דבר בלתי שלם, שהרי
הבריאה היא האדם שמרגיש בחוסר שלמות.
מצד העולם רואים שלא מתקיים בו האושר וכביכול בסתירה להטבת הבורא
השלמה, וכדי להסביר תופעה זו בא הזוהר להצביע על כך שיש עניין במה בהורא ברא את
החסרון.
ומסביר שישנן ב’ חלוקות של ראש וגוף, ראש הוא הנקרא שלמות ביחס
לגוף , שהוא בחוסר שלמות באותה מערכת של ראש וגוף
ישנו מנגון שעומד בין ראש לגוף שמקשר בין זו”ן שהוא הגוף לראש שהם
כח”ב.
ומבחינה השקפתית פירוש הדברים הוא, שישנו מנגון באדם ובעולם שאליו
הגוף צריך להפנות את השאלה והחסרון.
הזוהר מספר לנו מהו המנגון שנוצר בעולמות כדי שיהיה מי שיקבל את
השאלה.
וכן הוא באופן פרטי, דהיינו שהאדם עצמו יש לו חסרונות ושואל להיכן
יעלה את בקשתו (זוגיות הרוסה, חוסר התמדה בלימוד וכו’), צריך להעלות את החסרון לפתח
עיניים (מלכות דא”א דאצילות), אולם מאחר שאין בו שאלה, צריך מנגון כלשהו שיקשר
בינהם.
ומסביר הזוהר אודות מנגון זה ומסביר, שאת העיינים צריך להעלות
למרום, דהיינו ליראת הרוממות, שהוא הנקרא מ”י שברא את החסרונות והשאלות ואליו צריך
לפנות כדי לקבל את המילוי.
פתח עיניים הוא ההשראה העליונה או הא”ס מבחינתנו, המקום הכי גבוה,
האושר העליאי ביותר, לשם נושאים את העיניים כדי למקום זה.
ישנה בחינה הנקראת עתיקא הסתום, הוא נקרא גם פרצוף ישסו”ת, דהיינו
מקום התודעה של האדם.
שהרי נפש האדם מתחלקת להכרה ותודעה, ההכרה (ג”ר דבינה) הוא החלק
השופט שמנותק לגמרי מהאדם, זהו מצב נכון כדי ללמוד מה נכון.
ויש את מקום התודעה (ז”ת דבינה) שמכיל וחש את השאלה של הגוף
(התחתון), שהיא זו שמקבלת מלמטה את השאלה, דהיינו כמו ההרגשה של מה שהראש יכול
להרגיש את הגוף, ובמילים אחרות להעלות את השאלה למקום שמרגיש את השאלה.
דהיינו שהשאלה לא צריכה להיות טכנית, אלא צריכה להיות עם רגש, עם
כאב על החסרון, וזה נקרא שהשאלה עולה לתודעה, ולכן השאלה עולה למקום התודעה (ז”ת
דבינה) ולא למקום ההכרה (ג”ר דבינה), שזהו מקום טכני טפילוסופי שאינו מרגיש כלל את
השאלה.
התודעה (ישסו”ת) היא זו שבראה את הגוף (זו”ן), שכל התפישה שלנו את
הגוף תלוי בתודעה, שדרכה נשפטת המציאות על-ידי האדם.
יסוד זה חשוב כדי לדעת כיצד להעלות באופן הנכון את השאלה והחסרון,
ומסביר שצריך להעלות את השאלה לצורת ההסתכלות שלנו על המציאות שזה מקום ישסו”ת שזה
מה שמקשר בין הגוף להכרה העליונה וזה מה שנקשר אחר כך למודעות שיש בגוף, למודעות
של אמת.
לסיום אומר הזוהר, שאותה תודעה עוזרת לשנות את ההסתכלות על
המציאות, מתודעה גופנית לתודעה נשמתית, שזו בעצם התשובה לשאלה.
ציטוטים מהזוהר
א. הבורא ברא את הבריאה חסרה כדי שיהיה מקום לתחתון לבקש מהעליון
ועל-ידי כך להשתלם
ב. בקשת המ”ן לעליון יוצרת את הקשר לעליון
ג. בהכרה אין מה לבקש כי לא נוהגת בו שאלה, אלא רק בתודעה
ד. התודעה הוא היחידה שמקבלת את החסרונות מהגוף ולקשר אותם למקום
ההכרה הגבוהה
שואל הזוהר האם יש להסתפק בשאלת האמונה בבורא, ומגיע למסקנה שאין
די בשאלת מ”י, אלא נצרכת שאלה נוספת הנקראת מ”ה, שעל-ידי שתיהם אפשר להתגבר על
הסיטרא אחרא ולהגיע לשלמות מצד מטרת הבריאה.
השאלה הראשונה שנשאלת, היא שאלה אמונית, דהיינו “מיהו הבורא” והיא
הנקראת מ”י. לאחר חקירה והתלבטות רואה האדם, שיש בורא לעולם, אולם עדיין נותר ספק
גדול מצד המ”ה, דהיינו מצד הבריאה, שהרי הכל נשאר רק בבחינת אמונה, שיש בורא
לעולם. והרי מצד הבורא ישנה שלמות, ואין צריך להוסיף דבר על שלמות זו.
ציטוטים מהזוהר
א. “מה שצריך לשנות זה את ההסתכלות על המציאות לא מה שהבורא נתן לי”
ב. “מצד עבודת האדם ישנן ב’ מציאויות כנגד אלו ב’ השאלות אשר באים
כנגד המים הזדונים של מי המבול, ואלו הם הנקראים שאלות של מ”י ומ”ה”
ג. “לא מספיקה שאלת המ”י שמקבלים על-ידה רק מדרגת נשמה, אלא צריך
להוסיף לשאול את שאלת המ”ה, בכדי לקבל את מטרת הבריאה, דהיינו אהבה”
מדרגת המ”י (ישסו”ת), היא זו שבראה את אלה (זו”ן), והיא המקום ממנו
נחצב האני של האדם (הרצון), דהיינו מהמקום האמוני.
אומר הזוה”ק שאם אדם יחזור להתחבר למקום האמונה, אזי תהיה לו רפואה
ובאם לא יחזור להתחבר למקום האמונה אזי יגיע לאבדון, דהיינו לאנדרלמוסייה נפשית.
לכן עצם הידיעה בכך שהאדם נברא מהבורא, שלבחינתנו מיוצג בשם מ”י
שהוא הכלל של האדם, מחייבת אותו להתכופף לבורא על פי החוק שכל פרט כפוף לפרט בו
הוא נמצא.
ולכן אם האדם יסכים לכפוף את עצמו לאמונה זו, הנקראת מ”י אזי יוכל
לצאת מהגלות ובזו האמונה ישיג את רפואתו, ולסוף גם יוכל להגיע למדרגת האהבה הנקראת
מ”ה.
וזאת מחמת שלא ניתן להגיע לאהבה טרם הקדים את בחינת חפץ חסד, שהיא
מדרגת האמונה, שאם יהפוך האדם את הסדר אזי יפול לאנוכיות.
לכן על האדם מוטל להקדים את מדרגת האמונה שהיא בחינת חפץ חסד, שרק
באופן הזה יוכל לממש את האהבה.
ציטוטים מהזוהר
א. “כאשר אדם רוצה להגיע לקדושה הוא צריך להעלות את ב’ השאלות של
מ”י (כנגד אמונה) ומ”ה (כנגד אהבה)”
ב. “המ”ה הוא העדות האם האדם עשה את תיקון האהבה או שמא נשאר
באנוכיות”
ג. “המ”י הוא הרפואה שנותן אמונה כאשר עולים אליו לביקוש”
ד.”לאדם צריכות להיות שתי שאלות כדי להגיע למימוש העצמי שלו,
דהיינו שקודם ישאל מ”י כדי להגיע לאמונה, ואזי יוכל לשאול מ”ה כדי שיוכל להגיע
לאהבה”
ה. “אם לא שומרים על האמונה זה מה שמפיל לאבדון גם מבחינת
מ”י שכנגד בית הראשון וגם מבחינת מ”ה שכנגד בית השני"
הקדמת ספר הזהר - מאמר מי ברא אלה
