יום שלישי, 29 באוקטובר 2013

על מה הזהר הקדוש מדבר?

"ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו עם עגלות פרעה לאביהם, עד חזרתם למצרים, יוליד עשרה בנים. כי האמת הוא, שאין הזהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות הם למעלה מזמן ומקום, כמו שבארתי בספרי תלמוד עשר הספירות." 

הזהר הקדוש, פרשת ויצא, אות קלט.

יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

תיקון רק בעבודה תמידית

" אבל אל תדמה שמעתה תוכל כבר לתקן את כל חסרונותיך ותתעלה אף בלא עבודה. לא תטעה טעות מגונה כזו, כי בלא עבודה אפשר רק לרקב בקבר, ולא יותר, אבל להתתקן ולהיות ישראל עבד ה' יכולים רק בעבודה. ולא עבודה פעמית ובאקראי, פעם עובד ופעם עוזב, אלא בעבודה תמידית. ובכל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, אסור לך להסיח דעתך ממך ומעבודתך"

האדמו"ר מפיאסצנה, חובת התלמידים, עמוד צב

יום רביעי, 9 באוקטובר 2013

כשיש על מי לסמוך....מרשל עצמו וסומך על זולתו

" חק הוא ברוח האדם שכשיש לו על מי לסמוך,  מרשל הוא עצמו וסומך על זולתו, וכן הנער אף אם אינו מסרב, מתרשל הוא בחשבו שאביו ומלמדו יעשו בעדו את הכל, וכשישכיל לדעת שהחוב עליו, ורק הוא בעצמו המדריך והמחנך, יתאמץ ולא יתרשל..."

האדמו"ר מפיסצנה, חובת התלמידים, עמוד כא'

יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

מות קדושים

" יום ד' בחודש מר- חשון שנת תש"ד, הוא היום המר והנמהר בו עלה רבינו הקדוש האדמו"ר מפיאסצנה ברכב אש השמימה, על מוקד משרפות הכבשן, ואותו יום עלה הכורת על חסידות פיסצנה.

מר ביותר היה אותו יום שכן עוד קדושים וצדיקים עלו השמימה באותו רכב אש

נגדע הארז בלבנון, רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, ומליוני נפשות טהורות זכות וטריות מקבלות את פניו. השם יקום דמם."

מתוך תולדות חייו ופטירתו של האדמו"ר מפיסצנה, חובת התלמידים, עמוד רצד

תפקיד המחנך

" אבל המחנך שרוצה לגלות את נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה שתבער באש של מעלה למרום וקדוש, וכולו אף כוחות גופו בקדושה יתגדלו לתורת ה' ישתוקקו, מוכרח הוא להרכין את עצמו אל התלמיד והמתחנך על ידו, ולחדור אל תוך קטנותו ונמיכיותו, עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אף נעלמה, להוציאה, להצמיחה ולגדלה."

האדמו"ר מפיאצסנה, חובת התלמידים, עמוד ט'

חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה

" וכשנאמרה תיבה זו על חינוך הבנים, אז הכוונה היא לגדל ולפתח את טבעו והכשרתו של הילד שנמצאה בו במידה קטנה או בכח ובהעלם לבד, ולגלותה. וכיו שאיש הישראלי עוד בילדותו רוח ה'  נשמת שדי טמונה וגנוזה בו, צריכים לגדל ולחנך אותו להוציאה לגלותה ולהפריחה, והיה ליהודי נאמן עובד את ה', ובתורתו מעצמו יחפץ, ומדרכו גם כי יזקין לא יסור, ואילו המצווה אפילו המרגיל, אינו בטוח שהבן או התלמיד המצווה והמתרגל יעשה כמצוותו גם כשיגדל ויהיה ברשות עצמו. ועל זה ציווה שלמה המלך: "חנך לנער" וכו', תחנכו, אל קרבו תחדור, ואת קדושת הישראל אשר בו בהעלם, תגלה, ורק אז "גם כי יזקין לא יסור ממנה"..."


האדמו"ר מפיאצסנה, חובת התלמידים, עמוד ח'

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

לידה מחדש

"כי זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע, דומה שעוזב את כל המצבים שהיה חי בהם, ועכשיו הא מניח  ועוזב את הכל, ונכנס לתחום שאף פעם לא היה נמצא בו, ומשום זה הוא צריך לעבור בחינת עיבור וירחי לידה, עד שתהיה לו היכולת לקנות תכונות חדשות, שהן זרות לרוחו שקיבל מיום הולדו עד עכשיו."


מאמרי רב"ש, תשמ"ו, מאמר כב'

חשיבות הבוקר

עיקר היום הוא הראשית וההתחלה, ולכן ראוי שיקדיש ראשית היום בעמדו בבוקר לעבודת השי''ת. וגם מחשבתו הראשונה תהיה לחשוב בגדלות הבורא יתברך, ובחסדו שעשה לו במה שהחזיר לו נשמתו. וגם הליכה ראשונה שלו תהיה לעבודת השי''ת, והדיבור הראשון יהיה בדברי תורה ותפלה, ועשייה ראשונה תהיה לשם השי''ת, ואז הכל נגרר אחר ההתחלה.

קיצור ילקוט יוסף, הלכות השכמת הבוקר, סימן א', הלכה י'

מהי הכוונה בזה שאומרים שהאדם צריך לכסות את הראש ולסגור את העינים בתפילה

הנה ידוע שראש נקרא השכל של האדם, וכמו כן העינים נקראים בחינת השכל, כמ"ש "עיני העדה", 

שפירושן חכמי העדה. וענין כיסוי וסגירה פירושו – שלא להסתכל על השכל, מה שהשכל אומר לו.

דהיינו כשהאדם עומד בתפלה, הוא צריך להאמין כאילו הוא עומד בפני המלך, והגם שהוא לא מרגיש את המלך, הוא צריך להתפלל שהקב"ה יתן לו כח אמונה, שירגיש שהוא עומד בפני המלך.

זאת אומרת שהוא רוצה כח אמונה שיהא דומה ממש לבחינת ידיעה, היינו שהגוף יתפעל מהאמונה שהוא מאמין, כאילו היה רואה את המלך, והיה מתפעל מהמלך

מאמרי רב"ש, תשמ"ו, מאמר לב

יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

עת לעשות


עת לעשות
זה זמן רב אשר מוסר כליותי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו הכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם כראוי, באופים וצביונם האמיתי.
ולפנים בישראל, בטרם שנתגלתה בעולם מלאכת הדפוס, לא היו בקרבנו ספרים מזויפים בענינים הנוגעים לנשמת היהדות וכו', משום שכמעט לא היה בקרבנו מחבר בלתי אחראי על דבריו, וזאת מטעם פשוט, כי הנה אדם בלתי אחראי על פי רוב איננו מהמפורסמים, לפיכך אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו, כי לא ישלמו לו שכר טרחתו אשר עלה כרגיל סכום חשוב, ונמצא שהיה משפטו חרוץ מאליו להאבד מתוך הקהל. ובעת ההיא גם יודעי דבר לא היה להם שום ענין ותביעה לחבר ספרים מהסוג הנ"ל משום שהידיעות הללו אינן נחוצות להמון העם, אלא להיפך היה להם ענין להסתיר הדבר בחדרי חדרים, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר", כי נצטוינו להסתיר את נשמת התורה והעבודה מאותם שאינם צריכים לה או אינם כדאים לה, ולא לזלזל בה ולהציגה בחלונות ראוה לעומת תאותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות, כי כן כבוד אלקים מחייב אותנו.
אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשטה בעולם ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם ונתמעט המחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם לעשות ספרים ככל אות נפשם לפרנסה ולכבוד וכדומה, ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.
ומהעת ההיא התחילו להתרבות הספרים גם מן הסוג האמור לעיל, אשר בלי שום לימוד וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים שיש להם שייכות לסוג הזה, הולכים מחבריהם ומוציאים סברות מדמם ובשרם עצמם ומכל בוקי סריקי, ותולין הדברים ברומו של עולם לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להזהר גם אין להם דרך לידע זאת, אשר מביאים לדורות דעות משובשות, ובתמורת תאוותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות.
ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה, כי גם תקעו את צפורניהם בחכמת הקבלה, מבלי לשים לב אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עזקאות עד היום הזה, עד אשר אין יוצא ובא בתוכה להבין אף מלה אחת במשמעותה הראויה ואין צריך לומר איזה קשר בין מלה אחת לחברתה, כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום אין בהם זולת רמזים דקים, אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך. והנה גם "שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה" ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר אשר עושים שם מטעמים כאלה שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם.
ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות, שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל להורות לצבור איזה ספר ראוי להגות בו ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו משום שמלא דברי הזיה ח"ו, וכדי בזיון וקצף. כי עד עתה היתה מלאכת הבירור הזאת מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות, ועתה נבערים יתעללו בה.
ולפיכך נשתבשה מאד דעת הצבור בתפיסת הענינים האלה, ועוד נוסף כי נוצרה אוירה של קלות דעת וכל אחד חושב לעצמו אשר די לו בסקירה אחת בשעת הפנאי להתבונן ולבקר בדברים נשגבים אלו, ועוברים ביעף על כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות בטיסה אחת כמו המלאך הנודע, ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו.
ואלה הן הסיבות שהוציאו אותי מחוץ לגדרי, והחלטתי כי עת לעשות לה' ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעת לסוג האמור ולהפיצו בקרב העם.

בעל הסולם, מאמר עת לעשות 

טענות המרגלים

"היינו שבאה לאדם טענת המרגלים, שראו שאין כדאי להכנס לתוך העבודה, בכדי להגיע לארץ הקדושה שהיא ארץ ישראל , משום ב' טעמים:
א. מה ירויח הרצון לקבל אם ילך על דרך המסילה המגיעה רק להמלך? הלא את עבודתו הוא משקיע רק עבור ה', והרצון לקבל לא ירויח אלא יפסיד, ורק הרצון להשפיטע ירויח, ומה יהיה להרצון לקבל שהוא עיקר הנברא?
ב. אפילו נגיד שכן כדאי להיות משמש את המלך, שזה מביא תענוג גדול, אבל בטח לא כל אדם מוכשר לזה, כי ודאי לה צריכים תנאים מיוחדים, שזה דווקא לאנשים שנולדו עם כשרונות גדולים, אמיצי לב,  שיכולים להתגבר על כל המכשולים שישנם בית שרוצים להתקרב לקדושה"
מאמרי רב"ש , תשמ"ו, עמוד קפג