ויקם מלך חדש

מסביר כבוד הרב שמלך מייצג את השליטה שיש באדם, כלומר איזו רצון מוליך את האדם.
כשקם מלך  (רצון) חדש על האדם מצד ייצר הרע, הוא נותן הוראה להמית את כל הבנים ולהחיות רק את הבנות.
וצריך להבין מה הכוונה בהוראה זו.
כידוע זכר מייצג את צד ההשפעה, ונקבה מייצגת את צד הקבלה.
מכאן יובן שאותו מלך חדש שיש לאדם, אותו רצון מוביל בתוכו, כאשר הוא מצד יצר הרע, נותן הוא הוראה להמית כל  בחינת השפעה שיש באדם ולהחיות רק את בחינת הקבלה העצמית - בחינת האינטרס האישי.

אדם חכם ישים עיניו בראשו - ויידע לאיזה סוג רצון הוא נותן את השליטה עליו. ואם יראה שהרצון תמיד מכוון אותו לקבלה ולא להשפעה, יידע שהוא בשליטת המלך פרעה....

תפילה

מה אערוך ולא ידעתי, מה דבר אין בפי, ובלשוני מילה, היכול אוכל דבר מאומה, ואני תולעת ולא איש, נבער מאדם חסר שכל, גם לא ירצה להשים לב כי יכול.
ומה אתפלל ולמה אקוה, ואיני יודע אם רע לי אם טוב בעדי, נפלאים מעשיך מאוד, זאת נפשי יודעת שלית תפיסה בך כלל, גם במעשך ומנהגך עמנו, כי לא ראיתי רע, ולא ידעתי את הטוב עושה אלה, ה' בטובו הגדיל גם שניהם יחד כאחד, ובמה אשמח ובמה אפחד, אם מהדרת קדשך ופני יקרך, אם מאימת דינך ויראת נוראותיך...
בעל הסולם, פתח השער, עמוד יד

להיות מעתה יהודי

פשוט רוצה אני מעתה להתגייר, ולהיות מעתה יהודי. ריבונו של עולם הושיעני שלא אבלה את שארית שנותי בין חמרי אתוני וכלבי, קרב אותי אליך והכניסני היכל לפנים מהיכל, קשור אותי אליך לעולם ועד מתוך הרחבה.

האדמו"ר מפיאסעצנא, מאמר צו וזירוז

הקשר בין לדבר על העבר לבין אדם עצלן

אדם עצלן אוהב להתרפק על העבר
אדם עצלן נאחז בספורי העבר
אדם עצלן לא מוותר על העבר
אדם עצלן יש נוסטלגיה רגשית

אנחנו לא עצלנים

אנחנו מדברים על העתיד
אנחנו חיים את השינוי
אנחנו מציירים מטרות 
אנחנו תמיד נעים קדימה

לנו יש עתיד

שאלה על התפילה

אחד התנאים לתפלה היא שזה יהיה הכרח ולא מותרות מצד שני ההכרח הוא רק הקיום והשכלול לא בא ממהכרח א''כ למה התפלה צריכה להיות כהכרח ולא כמותרות ועוד שהרי כל תפקידנו בתפלה הוא לעורר את השכלול ולא את הקיום?

פירות קצרים ומהירים

"הרה וילדו יחדיו לעתיד לבוא זמן הלידה והעיבור יהיו יחד לכן לא יהיה בחי' יסורים כי מיד בעיבור תהיה הלידה"

הר' מקאמרנא

10. רשימות קצרות וחזקות מהשבוע האחרון

1. אומרת הגמרא דום לה' והתחולל לו אף על פי שמפיל לך חללים חללים.
2. בזמן שאדם רואה ומרגיש, שלא תיתכן הנהגה טובה יותר ממה שהקב"ה מנהיג את העולם, אז נקרא שזכה לאור פני מלך חיים. וזכיה זו באה ע"י התורה.(הקדמה לתע''ס.
3. יניקת הקליפות הוא הענין שיש להם נהירו דקיק מהקדושה. עירוב עם הקליפות הוא המציאות שאין היכר בין עובד ה' ללא עבדו. וכדי להתגבר צריך ללכת בכל פעם במדרגה יותר גבוהה שהס''א אינו מכירה. דרגות הסולם
4. פתחו לי שערי צדק. שערי צדק הם דינים ואותם הדינים שהרשעים מתרחקים על ידיהם מהם בדיוק מתקרבים הצדיקים וזה שאומר זה השער לה' היינו זה השער של הדינים צדקים הופכים את הדין את המנעול לשער להתקרב אל ה'. זוהר
5. יותר לא אומרים קשה אי אפשר אלא זה דבר מורכב. מורכב בנוי מריכיבים ובכל פעם אני קונה עוד רכיב אד שאני קונה אותו בהחלט (דברי הרב שיעור מאמרי הרב''ש מאמר ח' תשמ''ו)
 6. כל ההסתר הוא רק הכנה אל גילוי הפנים.ומי שיש בידו יותר תורה ומצות מכבידים לו את הסתר הפנים במידה מרובה וכל הכובד הזה שמרגיש אינם אלא כרוזים הקוראים לו להזדרז ליתן את היגיעה הנדרש בכדי לזכות לגילוי פנים.הקדמה לתע''ס
 7. התענוג מבטל את השכל מלחשוב על מטרת החיים וגם היסורים מבטלים את השכל כי חושב רק איך להיבטל מהם. ורק אי סיפוק מהמצב שבו הוא נמצא גורם לו לחשוב מה מטרת חייו? למה הוא חי בעולם הזה?ולאן הוא צריך להגיע? דרגות הסולם
 8. לא תענה מהר כי אם במתון ואם תמלך ביוצרך מה תשיב או אם טוב לשתוק מה טוב חלקך. ועל זה נאמר אני והו הושיעה נא כי כשאני והוא לבדנו אז הושיעה נא.ספר החרדים
9. "והנה אתה רוב זמנך יחיד, בבטן אמך יחיד, בעת תישן הגוף יחידי, והנשמה יחידה, לכן שמע בקולי לך עמו תמיד ולא תתפרד לרגע, כי אם תדרשנו ידרש לך, לא יפרוש ממך כי הוא אביך קנך". ספר החרדים
10. "סוד ה' ליראיו". מסביר הרב"ש: מהו סוד ה' ליראיו? כלומר שיהיה לאדם יראת שמים זה הסוד והמתנה שה' מגלה לאדם

מקום	מה היה שם	עולם שיוצא	פנימיות/ חיצוניות
מטבור עד פרסה	ג"ר דבינה	אצילות	פנימיות
מפרסה עד סיום רגלין	ז"ת דבינה וזו"ן	ביע	חיצוניות
מפרסה עד חזה דיצירה	ז"ת דבינה	בריאה	פנים דחיצוניות
מחזה דיצירה עד סיום רגלין	זו"ן הכללי	יצירה ועשיה	אחור דחיצוניות
ז"א הכללי	ז"א הכללי	יצירה	חיצוניות   דאחור דחיצוניות

סיכום השלבים התהוות מקום עולמות בי"ע לאחר צמצום ב'

שלב א'- נעשה צמצום ב' במצב שהיה צמצום לפני הזיווג על צמצום ב' היה עיגולים שגרמו לכל הכלים ולכל המקום הזה שהתהווה לעולמות ביע לרדת למטה בהחשכה גמורה. שלב ב'-  נהיה זיווג בנקבי עיניים בעוהנק הם עלו חזרה למקומם ומסתדרים בסדר של קו מלמעלה למטה וחזרו מעיגולים לקו.

פגישה חוויתי של עין הבדולח

יום חמישי בערב, פרשת חיי שרה, מעיין ליד ירושלים....

מדוע אין האדם מכיר מהו ניצוץ קדושה בו?

מתוך דרך המלך לאדמו"ר פיאצסנה פרשת ויגש עמוד ס"ו
ואומר כי ע"פ רוב באה בליבו של האדם דאגה על מצבו הנמוך, ואינו חושב שדאגה זו מין התגלות קדושה היא והתרוממות.
אלא נשאר יושב ודומם, ולפעמים עוד מין יאוש עולה בו.
ולא יודע שגם דאגה זו ושבירת הלב זה מין התרוממות.
והלוואי רק יעכב האיש לעצמו כל ניצוצי הקדושה אשר מתנוצצין בנפשו במיני התעורריות הרצון ויראה ותשוקה, כי אז כבר היו דיים לו להתקשר על ידם בשם ועבודתו יתברך.

מסך

זו היכולת לקחת רצון ולתת לו צורה.
לפעול עם רצון בלי צורה כלומר בצורה הגולמית זה נקרא לפעול בלי מסך.

שיעור דף יומי בבש"ה דף ג-ד

עולם הזה

עולם הזה הוא נקודה פרטית בתחתית עולם העשייה, וככזה הוא לא יכול לעמוד בנפרד, אלא רק כחלק מעולם עשייה, וכאשר מדברים עליו בנפרד, צריך לדעת שזו רק אשליה כי אין אפשרות לנקודה נפרדת במציאות.
שיעור דף יומי בבש"ה דף ג-ד

כללים מבית שער הכוונות

• כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא (עמ א)
• מה שקיים בכלל קיים אף בפרט הקטן ביותר אשר במציאות (עמ א)
• כל המדרגות הנמצאות באיזה עולם, הן מיוחסות ונחשבות לענפים של פרצוף העליון שבו, שקומתו מאירה בכל ענפיו (בש"ה עמוד ה)
• אין לך אור שאין בו מקיף ופנימי (בש"ה עמ ז)
• בבחינת הכלים, העליונים נגדלים מתחילה, והיפוכם הוא באורות, שבכניסת האורות אל הכלים נמצאים האורות התחתונים נכנסים מתחילה (בש"ה עמ ז)
• דע כי אין דבר שאין בו פנימיות וחיצוניות, אפילו בבחינת הכלים (בש"ה עמוד יא)
• פנימיות - הכלים הראויים לקבל אורות ג"ר (עמ יא)
• חיצוניות - הכלים שאינם ראויים לקבל אורות ג"ר (עמ יא)
• כל גוף נבחן לו"ק כלפי הראש שלו (עמ יב)
• כל צמצום היוצא מחדש, פועל רק ממקום יציאתו ואילך, אבל אינו פועל משהוא על העליונים משם (עמ יג)
• בעיגול נחשב המרכז לבחינת הסוף שלו (עמ טו)
• אשר באורות אינו נוהג שום נפילה, וע"כ נשארו במקום הכלים שלהם כמקודם לכן, בלי שינוי כלל, ורק הכלים לבד הם נפלו מתחת לרגלי א"ק
• העיגולים תמיד קודמים ליושר, כמו שהראש קודם לגוף (עמ טז)
• מקיפים - כל זה החלק שהמלכות דראש היתה צריכה לקבל אלמלא היה עליה צמצום, יצא לחוץ מהראש, ונעשה למקיפים על העלים דעיגולים (עמ טז)
• חב"ד חג"ת דכל פרצוף הם מגולים (עמ כט)
• בכל מקום שנמצא איזה חיסרון לקדושה, נמצאים החיצוניים מתאחזים שמה (עמ לא)
• הבשר שבפרצוף הוא בחינת חשמל, והעור שבפרצוף הוא בחינת קליפת נוגה (עמ לא)
• כל כלי בלתי נברר נקרא בשם עור (עמ לא)

זאת חנוכה

אומר רבי ישראל מרוז'ין:
"בזה היום השמיני של חנוכה, יהודי יכול לפעול ע"י תפילה פשוטה, מה שכהן גדול היה פועל ביום הכיפורים בקודש קודשים"

ברור ההלכה

כאשר אדם מברר את ההלכה במקרה מסוים הוא בעצם מברר מה רצונו של הקב"ה במקרה המסוים הזה. וע"י זה זוכה להתחבר לעצם רצונו וחכמתו יתברך.
תניא פרק ה

חוק ההתכללות

מה שקיים בכלל קיים אף בפרט הקטן ביותר אשר במציאות
בעל הסולם

אברהם יצחק ויעקב בעבודה

"...וביאור הדברים. כי אברהם, הוא שורש החסד, שבנשמות ישראל. כי הוא תיקן השכינה הקדושה, לבחינת בית קיבול לאור החסד. וקיבלה החסדים, בעד כל נשמות ישראל, בכל מילואן. ואם היה נשאר כן, היו כל ישראל דבקים בה' דבקות תמידית. והשכינה הקדושה הייתה בית מלכות, המלא כל טוב ועונג. ולא היה שום איש, רוצה להיפרד ממנה אפילו לרגע.

אמנם כל תיקונו של אברהם, היה, שעשה בית קיבול שלם, לבלי שום אפשרות של פגם, לאור החסדים. שהעלה את השכינה הקדושה להשפעה ונחת רוח ליוצרנו. ולא לקבל להנאת עצמנו כלום. כי זהו המידה ובית הקיבול של אור החסד. כמ"ש, האומר, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שאינו דורש להנאת עצמו אף משהו.

וכיוון, שכל הצמצומים וכל אחיזת הס"א, הוא רק בקבלה לעצמו, נמצא, שהסיר בזה כל חלאת הקליפות והס"א לגמרי. ונתקנה השכינה בתכלית הטהרה. אמנם, עוד לא הייתה נגמרת בזה מחשבת הבריאה. כי מחשבת הבריאה הייתה בעיקר, ליהנות לנבראיו. אשר מידת ההנאה, תלויה ושקולה רק בשיעור החשק לקבל. שלפי גדלות החשק לקבל, כן מידת התענוג מהקבלה.

וע"כ, אחר שכבר נתקנה השכינה, רק בכלי של השפעה, בלי קבלה לעצמו כלום, שהוא עניין הסתלקות מלקבל מה', ורק להשפיע אליו לבד, וא"כ לא הגיע עוד מזה, שום תיקון למחשבת הבריאה השורשית, שאינה באה אלא רק בגדלות החשק לקבל.

וזהו, שאברהם הוליד את יצחק. כי אחר שיצחק מצא השכינה, בתכלית השלמות והמילוי מאור החסד, ע"י התיקונים של אברהם, הרגיש את החיסרון שיש בה. שעוד אינה ראויה, לקבל כל הכלול במחשבת הבריאה. ע"כ הלך ותיקן אותה לבית קיבול. באופן, שתהיה ראויה לקבל כל השלמות, הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה. שעורר גם את החשק, לקבל מה', אלא רק בקבלה ע"מ להשפיע. פירושו, שחושק מאד לקבל, ורק מטעם שהמשפיע רוצה כן. ולולא שהמשפיע היה רוצה כן, לא היה בו שום רצון של משהו לקבל ממנו.

ונודע, שקבלה ע"מ להשפיע, נחשבת להשפעה ממש. ונמצא, שאין עוד לס"א שום אחיזה, ברצון לקבלה הזו. וע"כ נתקנה על ידו השכינה הקדושה, בכל השלמות הגדולה האחרונה. כי עתה היא ראויה, לקבל כל הנועם והרוך, מכל מה שחשב ה', ליהנות לנבראיו, בעת שעלו במחשבה לברוא אותם.

ולפיכך, נקראת עתה השכינה הקדושה, בבחינת היכל קודשו. כי עתה, שוכן בה המלך, בכל הדרו ותפארתו, כמו מלך בהיכלו. אמנם מבחינת תיקונו של אברהם, היא נקראת רק בית, כלומר בית המלכות. כי עוד לא היה ניכר שם כל כבודו והדרו. כי אין כבודו של מלך ניכר, אלא בהיכלו המיוחד לו.

ונבחן בזה, שיצחק תיקן כל הגבורות שבנשמות ישראל. שפירושו, מיתוק כל הדינים שבהנהגת ה'. כי כל הצמצומים והייסורים והעונשים, הבאים בעולם, אינם אלא, כדי לתקן את כלי הקבלה של הנשמות, שיהיו ראויים לקבל כל הטוב, הכלול במחשבת הבריאה. ומתוך שיצחק, כבר תיקן בשעתו את השכינה בשלמות הזו, הרי נתקנו בזה כל הגבורות, כי באו כבר למטרה הרצויה להם.

אמנם גם תיקונו לא נשאר כן. כי העולם עוד לא היה מוכשר לגמה"ת. וע"כ יצא ממנו עשיו הרשע, שהוא קלקל את תיקונו. ולא עמד בו להיות מקבל רק ע"מ להשפיע, כמו שתיקן יצחק. אלא שנכשל בקבלה לעצמו. כלומר, שגם בעת שנגלה לו, שאין המשפיע רוצה שיקבל, רצה ג"כ לקבל, מטעם הנאת עצמו. וע"כ נאחזו בו הס"א והקליפות, בעניין אדמוני ואיש שעיר. וע"כ, הוריד שוב רגלי המלכות לקליפות, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות.

וכיוון שראה יעקב, את הקלקול של עשיו הרשע, הלך ותיקן את השכינה הקדושה במידת היראה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו. כלומר, כיוון שראה יעקב את הקלקול של עשיו בשכינה, תיקן את עצמו ביראה גדולה, עד שהעלה את השכינה לעטרה על ראשו. וע"י זה נאחז בב' התיקונים, של אברהם ויצחק בבת אחת, ולא יצא ממנו שום פסול. אמנם תיקון זה אינו עוד גמה"ת. כי היראה דומה ליראת חטא, שהרי עקבו של עשיו גרם לו היראה ההיא, מבלי לחטוא כמוהו.

אבל בגמר תיקון, אחר שיתבטל עקבו של עשיו, כמ"ש, בילע המוות לנצח, שהיראה תהיה אז, רק משום שהקב"ה גדול ומושל בכל, והנה יעקב לעצמו, ודאי השיג גם היראה האמיתית הזו. אלא מבחינת כלל ישראל, נשאר תיקון זה לכל הדורות אחריו, עד גמר התיקון.

וכמ"ש, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, חסד. כי אברהם תיקן אותה בבחינת בית המלכות, המלא מכל טוב, באור החסד.

אשתחווה אל היכל קודשך, זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. כי יצחק תיקן אותה בבחינת היכל הקודש, להדר כבוד המלך. כראוי לה'.

ביראתך, זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא. כי יעקב תיקן אותה במידת היראה. וע"י זה תיקן אותה לבית קיבול, לכל התיקונים של אברהם ויצחק יחד. וצריך להיכלל בהם תחילה. כי איך יידע, מה שנשאר לתקן עוד לשכינה, אם לא יכלול את עצמו בכל אלו ג' התיקונים, שכבר תיקנו בה האבות הקדושים. כלומר, שיקבל על עצמו להתנהג על פי תיקוניהם האלו. וזה נבחן, שנכלל במידתם.

ורק אחר שנכלל, בכל אלו ג' תיקונים של אבותינו הקדושים, יתחיל לתקן השכינה, ממקום שהניח לנו יעקב אבינו. להעלות היראה, למידת הרוממות משום, שהוא גדול ומושל בכל. ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. שיתפלל וימשיך בה האורות העליונים, עם יראת הרוממות להביאה לגמר תיקון. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך, אתפָּאָר."

הקדמת ספר הזהר, הסולם, אות קפד