אברהם יצחק ויעקב בעבודה

"...וביאור הדברים. כי אברהם, הוא שורש החסד, שבנשמות ישראל. כי הוא תיקן השכינה הקדושה, לבחינת בית קיבול לאור החסד. וקיבלה החסדים, בעד כל נשמות ישראל, בכל מילואן. ואם היה נשאר כן, היו כל ישראל דבקים בה' דבקות תמידית. והשכינה הקדושה הייתה בית מלכות, המלא כל טוב ועונג. ולא היה שום איש, רוצה להיפרד ממנה אפילו לרגע.

אמנם כל תיקונו של אברהם, היה, שעשה בית קיבול שלם, לבלי שום אפשרות של פגם, לאור החסדים. שהעלה את השכינה הקדושה להשפעה ונחת רוח ליוצרנו. ולא לקבל להנאת עצמנו כלום. כי זהו המידה ובית הקיבול של אור החסד. כמ"ש, האומר, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שאינו דורש להנאת עצמו אף משהו.

וכיוון, שכל הצמצומים וכל אחיזת הס"א, הוא רק בקבלה לעצמו, נמצא, שהסיר בזה כל חלאת הקליפות והס"א לגמרי. ונתקנה השכינה בתכלית הטהרה. אמנם, עוד לא הייתה נגמרת בזה מחשבת הבריאה. כי מחשבת הבריאה הייתה בעיקר, ליהנות לנבראיו. אשר מידת ההנאה, תלויה ושקולה רק בשיעור החשק לקבל. שלפי גדלות החשק לקבל, כן מידת התענוג מהקבלה.

וע"כ, אחר שכבר נתקנה השכינה, רק בכלי של השפעה, בלי קבלה לעצמו כלום, שהוא עניין הסתלקות מלקבל מה', ורק להשפיע אליו לבד, וא"כ לא הגיע עוד מזה, שום תיקון למחשבת הבריאה השורשית, שאינה באה אלא רק בגדלות החשק לקבל.

וזהו, שאברהם הוליד את יצחק. כי אחר שיצחק מצא השכינה, בתכלית השלמות והמילוי מאור החסד, ע"י התיקונים של אברהם, הרגיש את החיסרון שיש בה. שעוד אינה ראויה, לקבל כל הכלול במחשבת הבריאה. ע"כ הלך ותיקן אותה לבית קיבול. באופן, שתהיה ראויה לקבל כל השלמות, הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה. שעורר גם את החשק, לקבל מה', אלא רק בקבלה ע"מ להשפיע. פירושו, שחושק מאד לקבל, ורק מטעם שהמשפיע רוצה כן. ולולא שהמשפיע היה רוצה כן, לא היה בו שום רצון של משהו לקבל ממנו.

ונודע, שקבלה ע"מ להשפיע, נחשבת להשפעה ממש. ונמצא, שאין עוד לס"א שום אחיזה, ברצון לקבלה הזו. וע"כ נתקנה על ידו השכינה הקדושה, בכל השלמות הגדולה האחרונה. כי עתה היא ראויה, לקבל כל הנועם והרוך, מכל מה שחשב ה', ליהנות לנבראיו, בעת שעלו במחשבה לברוא אותם.

ולפיכך, נקראת עתה השכינה הקדושה, בבחינת היכל קודשו. כי עתה, שוכן בה המלך, בכל הדרו ותפארתו, כמו מלך בהיכלו. אמנם מבחינת תיקונו של אברהם, היא נקראת רק בית, כלומר בית המלכות. כי עוד לא היה ניכר שם כל כבודו והדרו. כי אין כבודו של מלך ניכר, אלא בהיכלו המיוחד לו.

ונבחן בזה, שיצחק תיקן כל הגבורות שבנשמות ישראל. שפירושו, מיתוק כל הדינים שבהנהגת ה'. כי כל הצמצומים והייסורים והעונשים, הבאים בעולם, אינם אלא, כדי לתקן את כלי הקבלה של הנשמות, שיהיו ראויים לקבל כל הטוב, הכלול במחשבת הבריאה. ומתוך שיצחק, כבר תיקן בשעתו את השכינה בשלמות הזו, הרי נתקנו בזה כל הגבורות, כי באו כבר למטרה הרצויה להם.

אמנם גם תיקונו לא נשאר כן. כי העולם עוד לא היה מוכשר לגמה"ת. וע"כ יצא ממנו עשיו הרשע, שהוא קלקל את תיקונו. ולא עמד בו להיות מקבל רק ע"מ להשפיע, כמו שתיקן יצחק. אלא שנכשל בקבלה לעצמו. כלומר, שגם בעת שנגלה לו, שאין המשפיע רוצה שיקבל, רצה ג"כ לקבל, מטעם הנאת עצמו. וע"כ נאחזו בו הס"א והקליפות, בעניין אדמוני ואיש שעיר. וע"כ, הוריד שוב רגלי המלכות לקליפות, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות.

וכיוון שראה יעקב, את הקלקול של עשיו הרשע, הלך ותיקן את השכינה הקדושה במידת היראה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו. כלומר, כיוון שראה יעקב את הקלקול של עשיו בשכינה, תיקן את עצמו ביראה גדולה, עד שהעלה את השכינה לעטרה על ראשו. וע"י זה נאחז בב' התיקונים, של אברהם ויצחק בבת אחת, ולא יצא ממנו שום פסול. אמנם תיקון זה אינו עוד גמה"ת. כי היראה דומה ליראת חטא, שהרי עקבו של עשיו גרם לו היראה ההיא, מבלי לחטוא כמוהו.

אבל בגמר תיקון, אחר שיתבטל עקבו של עשיו, כמ"ש, בילע המוות לנצח, שהיראה תהיה אז, רק משום שהקב"ה גדול ומושל בכל, והנה יעקב לעצמו, ודאי השיג גם היראה האמיתית הזו. אלא מבחינת כלל ישראל, נשאר תיקון זה לכל הדורות אחריו, עד גמר התיקון.

וכמ"ש, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, חסד. כי אברהם תיקן אותה בבחינת בית המלכות, המלא מכל טוב, באור החסד.

אשתחווה אל היכל קודשך, זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. כי יצחק תיקן אותה בבחינת היכל הקודש, להדר כבוד המלך. כראוי לה'.

ביראתך, זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא. כי יעקב תיקן אותה במידת היראה. וע"י זה תיקן אותה לבית קיבול, לכל התיקונים של אברהם ויצחק יחד. וצריך להיכלל בהם תחילה. כי איך יידע, מה שנשאר לתקן עוד לשכינה, אם לא יכלול את עצמו בכל אלו ג' התיקונים, שכבר תיקנו בה האבות הקדושים. כלומר, שיקבל על עצמו להתנהג על פי תיקוניהם האלו. וזה נבחן, שנכלל במידתם.

ורק אחר שנכלל, בכל אלו ג' תיקונים של אבותינו הקדושים, יתחיל לתקן השכינה, ממקום שהניח לנו יעקב אבינו. להעלות היראה, למידת הרוממות משום, שהוא גדול ומושל בכל. ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. שיתפלל וימשיך בה האורות העליונים, עם יראת הרוממות להביאה לגמר תיקון. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך, אתפָּאָר."

הקדמת ספר הזהר, הסולם, אות קפד