ר"ח אייר נותן נקודה שורשית לחודש כולו. כל חודש מייצג נקודת עבודה. חודש אייר הוא קו שמאל שבא אחרי ניסן. ניסן היה קו ימין מצד הנס, ואייר הוא קו שמאל. כאשר אדם עובד בקו שמאל, קו שמאל הוא פירוט. ומזלו שור בבחי' פ"ר, שהוא גימ' מנצפ"ך, האותיות הסופיות הסוגרות את התיבות. ברגע שסוגרות את התיבה הן מייצרות את הפירוט. הפירוט יכול להיות טוב ויכול גם להיות לא טוב.
אומרת התורה "כל העוסק בתורה בגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם". מדוע יש לאדם לעסוק בתורה, בגמילות חסדים אך גם להתפלל עם הציבור? האם לא יכול להתפלל אחרי המנין, או להתפלל בביתו בחדר חשוך בלי שאף אחד יפריע לו? אלא צריכים להבין הקשר בין עבודת הפרט לכלל. כאשר הפרטים צריכים לעבוד כדי לקיים את הכלל, כאשר הפרטרוצה לעבוד ולשכלל עצמו, השכלול העצמי שלו חייב להיות אגב הכלל. הכלל לא יכול להתגלות מבלי שהפרטים ישכללו עצמם. אך נתקלים בבעיה, האם הפרט צריך לשכלל עצמו רק כדי שלכלל יהיה טוב? התשובה היא לא. צריך לשכלל עצמי אך גם לדאוג שפרטיותי תהיה משוכללת. כי אדם שפרטיותו אינו משוכללת, הוא פוגם בכלל. אם אדם לא בא להתפלל עם הכלל, לכאורה הוא אומר "לא פגעתי בגלל, פשוט לא באתי", אך זה לא נכון. משום שגם אם אדם לא התפלל, או לא שמר תו"מ כביכול בינו לבין עצמו בלי שאף אחד יראה - לכאורה לא עשה עבירה אלא רק הפרטיות שלו נפגמה. אך לא כן, משום שהאדם צריך לפדות מבין אוה"ע גם את עצמו, ואם לא כן הוא פוגם בכלל, משום שגילוי הכלל בא ע"י פרטיו. ולכן אם אומר אדם "בלי שאף אחד רואה אותי אני אוכל לא כשר, או חושב מחשבה רעה על חברי" - אדם זה פוגע בכלל. ולכן כאשר אדם פועל באופן זה, השאלה היא היכן נמצאת מחשבתו, האם הוא מבין שאי-שכלול הפרט פוגמת בכלל, או לא? אצל הגויים זה אחרת, כי כל השכלול הפרטי שלהם הוא להתגדלות עצמית.
חודש אייר מפגיש אותנו עם הצורך לעבוד על הפרט, וכאשר אדם עובד על עצמו הוא חייב לשכלל עצמו כל הזמן. הוא חייב שזוגיותו תהיה טובה, כי אם לא הוא פוגע בכלל. או למשל הוא צריך ללמוד היטב ולהתרכז בתפלה, אך לא כדי להתגדל יותר - כך זה אצל הגויים. אולם לא אצל היהודי, כי יהודי צריך לשכלל עצמו ולגדול כדי לגלות יותר את הכלל. הבורא עשה לנו כך שהיכן שחסרים פרטים, הכלל מקולקל. ולא מצד האמת הלא גלויה, אלא מצד הגלוי. אפילו למשל אם ניקח מכונית, הרי רק עם 2 גלגלים אינה יכולה לנסוע, ולמרות שהכלל לכאורה קיים. אולם הכלל צריך את הפרטים.
ולכן, כך צריך אדם מהיום לחשוב על עצמו - "אני חייב להשתכלל". מחויבות לציבור זה דבר רגיל, אך פה אנו אומרים דבר נוסף: "שכלול הפרטיות של האדם היא חובתו לכלל, ולא לצורך עצמו". לדוגמא אם נחשוב על משפחה, נאמר שהאב אומר "לא איכפת לי לא להיות בריא", אולם הרי זה לא שהוא צריך להיות בריא בשביל עצמו, אלא אם הוא לא יהיה בריא הרי הוא לא יוכל לפרנס את משפחתו.
מדוע הכלל תלוי בפרטים? הוא לא תלוי בהם באופן סופי, אך גילוי הכלל תלוי בשכלול הפרטים. ואם הם לא משתכללים, הכלל יקיא אותם ממנו. כל הפרטים שנמצאים בכלל מבלי להשתכלל, פוגעים בכלל.
אומרים חז"ל, כל מי שיש לו ביה"כ בעירו ואינו מתכנס בו, פוגע בעירו. אם יש בית כנסת לה' ואדם רוצה להתפלל לבד, זו בחי' תפלת תועבה. הרצון של האדם באופן הזה היא תוצאה מכך שפעולותיו, רצונותיו ומאוייו אינם נתונים כלל לאמת. ואז גם אם בנאדם מתאמץ לאמת הוא לא יכול. ואז גם אם רואה בית כנסת (ולאו דוקא גשמי), אין לו כח לעבוד באופן הזה.
ולכן אדם צריך לשים לב במיוחד בחודש אייר שהפרטיות בו מתגברת, לרצות לשכלל את פרטיותו כדי לגלות את הכלל באופן הראוי, הנכון והטוב ביותר. ולא רק למען עצמו, כי אם הוא יעשה זאת רק למען עצמו בסוף זה יתגלה. ואנו מדברים ע"כ דוקא באייר שהוא בחי' קו שמאל, ובחי' פ"ר (מנצפ"ך שהם סופי האותיות). וע"כ אין לוותר על האפשרות לגדול ולהיות עם פרטיות משוכללת יותר. אולם פרטיות זוחייבת להיות אגב הכלל.
לכן מי שעוסק בתורה, ובגמילות חסדים, אך גם מתפלל עם הציבור - הוא יכול להצטרף ולגלות את הכלל. ונקוה בע"ה שר"ח אייר יתן בנו הכוחות להפנים בתוכנו את הרעיון שלכל אחד מאיתנו התפקיד לשכלל את עצמו למען הכלל.
