ריבונו של עולם את הצאתני מאין ובראת ויצרת את כל גופי רוחי ונשמתי, ורואה אתה איך גדלה תשוקתי לעמוד לפניך בנפש ורה וזכה, את רצונך תרגיש,ואת הגיונך תהגה, ובחדרי לבה הוד קולך ישמע. אבל מאוד ידוה לבי בקרבי על גדל עכירתה, הרגשות זרות היא מרגשת, ורצוניות עכרות רוצה. ותחת להיות פעמון זהב להשמיע קולו בבואו אל הקודש, קול איש בליעל להבדיל בה ישמע, ולקראתו היא קמה ומתעוררת. ואפילו בשעה שאני קם ומתחזק לגרש כל הרגשה ורצון לא טוב, ולהחריש את קול הבליעל אשר מבצבץ וקורא בו, אז רק מן מוחי לבי אני מגרשם, ובנפשי הם נשארים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה