" פ) ביום השישי ברא את האדם. והתנה עמו שתצא ממנו אשה שתזין לאליהו. שכתוב, "הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך". הנה צויתי, היינו מיום שנברא העולם. אף כאן, ויאמר ה' לדג. ויאמר, מששת ימי בראשית אמר לו.
פא) הכא אית לן סמך וכו': כאן יש לנו סמך בלבד, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, על מעשה בני האדם בעולם הזה. יונה שירד לאניה, זה הוא הנשמה של האדם, שיורדת לעולם הזה להיות בגופו של אדם, למה נקראת יונה, משום, שאחר שנשתתפה בגוף, אז היא יונה בעולם הזה, דהיינו שהיא מרומה מן הגוף שמאנה אותה, כמו שנאמר, ולא תונו איש את עמיתו. ואז הולך האדם בעולם הזה כאניה בים הגדול החושבת להשבר. כמש"א, "והאניה חשבה להשבר".פב) ובר נש כד וכו': וכשהאדם הוא בעולם הזה, הוא חוטא, וחושב שהוא ברח מאדונו, כי אדונו אינו משגיח כאן בעולם הזה. ואז מטיל הקב"ה רוח סערה חזקה, שזה הוא גזירת הדין העומד תמיד לפני הקב"ה ומבקשת מלפניו דין על האדם. וזה - רוח סערה, הוא שהגיע אל האניה, והזכיר עונותיו של האדם לתפוש אותו.
פג) כיון דאתפס בר נש וכו': כיון שנתפש האדם על ידי סערה ההוא בבית חליו, מה כתוב, "ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם". אע"פ שהאדם בבית חליו, אין הנשמה מתעוררת לשוב לפני אדונה לפדות עונותיו. מה כתוב, "ויקרב אליו רב החובל", מי הוא רב החובל. זה יצר הטוב, שמנהיג הכל. "ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך" וגו'. אין השעה לנום, כי מעלים אותך לדין על כל מה שעשית בעולם הזה, שוב מעונותיך."
הזוהר הקדוש, פרשת ויקהל, אותיות פ - פג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה